סוני ליסטון – הבדלי גרסאות

ב־7 בספטמבר 1954 ספג ליסטון תבוסה ראשונה, בקרבו המקצועי השמיני, כשהפסיד למרטי מרשל, נווד עם סגנון משונה. בסיבוב השלישי מרשל הפיל את ליסטון – על פי הדיווחים בזמן שצחק – ושבר את לסתו. ליסטון סיים את הקרב, אך הפסיד בהחלטת שופטים חצויה לאחר שמונה סיבובים. ב־21 באפריל 1955, הוא ניצח את מרשל בקרב חוזר, כשהפיל אותו ארבע פעמים בדרך לנוקאאוט בסיבוב השישי. הם נפגשו בקרב חוזר וצמוד ב־6 במרץ 1956, בו ניצח ליסטון בהחלטת שופטים פה אחד לאחר עשרה סיבובים.

 

 

בשנת 1958, ליסטון חזר לאגרוף. הוא ניצח שמונה קרבות באותה השנה, שישה בנוק-אאוט. הוא גם חתם עם מנהל חדש בשנת 1958: ג'וזף "פפ" בארון, שייצג מתאגרפים עבריינים כמו פרנקי קרבו ופרנק "בלינקי" פאלרמו. שנת 1959 הייתה טובה עבור ליסטון: לאחר שניצח בנוק-אווט את המתמודד מייק דה-ג'ון בשישה סיבובים הוא התמודד מול קליבלנד ויליאמס, לוחם זריז שהוגדר כמתאגרף במשקל הכבד החזק ביותר בעולם – והפגין מולו עמידות, כוח ומיומנות. ניצחון זה נחשב בעיני חלק, מהביצועים המרשימים ביותר של ליסטון. הוא סיכם את השנה בכך שניצח את נינו ולדז ווילי בסמנוף .<ref>{{Cite web|url=http://www.boxing.com/hard_times_good_times_charles_sonny_liston.html|title=Hard Times, Good Times: Charles "Sonny" Liston - Boxing.com|website=Boxing.com|accessdate=2019-07-18}}</ref><ref name="boxrec.com">{{Cite web|url=http://boxrec.com/en/boxer/9031|title=BoxRec: Sonny Liston|website=Boxrec.com|accessdate=2019-07-18}}</ref>