מבצע זעם דחוף – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון שדה "אבידות". ראו שיחת תבנית:סכסוך צבאי#שגיאות בעקבות שינוי התבנית בורה בורה - שיחה 18:07, 29 ביוני 2020 (IDT) (תג) |
Marloweperel (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 29:
'''מבצע זעם דחוף''' (ב[[אנגלית]]: '''Operation Urgent Fury''') היה [[מבצע צבאי]] שבמסגרתו התבצעה ב-[[25 באוקטובר]] [[1983]] [[התקפה (צורת קרב)|פלישה]] על ידי [[ארצות הברית]] ומספר [[אומה|אומות]] אחרות מהקריביים ל[[מדינת אי|מדינת האי]] [[גרנדה]] שב[[הקריביים|קריביים]]. הרקע לפלישה היה הדחה ורצח של ראש ממשלת גרנדה [[מוריס בישופ]] ותפיסת השלטון על ידי מפקד הצבא [[הדסון אוסטין]]. בישופ עצמו תפס את השלטון בהפיכה מספר שנים קודם לכן ויצר יחסים קרובים עם [[קובה]]{{הערה|1=[http://www.globalsecurity.org/military/ops/urgent_fury.htm Operation Urgent Fury]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}}, למורת רוחה של ארצות הברית.
בראשות הכוח הצבאי המשולב הועמד מפקד [[הצי השני של ארצות הברית]] תת-אדמירל ג'וזף מטקלאף. ב-[[25 באוקטובר]] [[1983]] נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, [[ברבדוס]], [[ג'מייקה]], והחברות ב[[ארגון מדינות מזרח הקריביים]], והביסו את הכוחות ה[[קובנים]] והגרנדינים בפיקודו של הדסון אוסטין. במהלך הפלישה הוצנחו [[הדיוויזיה המוטסת ה-82]] ושני גדודים מ[[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|חטיבת הריינג'רס ה-75]]{{הערה|1=גל פרל פינקל וסא"ל ירון,[https://www.idf.il/media/71772/040-047.pdf מבצע "קרנף": מה כדאי לחטיבת הקומנדו ללמוד מרג'ימנט הריינג'רס של צבא היבשה האמריקני], [[מערכות]] 488, יולי [[2020]], עמוד 42.}} ותפסו שטחי מפתח ובהם שדה התעופה ריו-אטו{{הערה|1=שון ניילור "'''יום שלא טוב למות בו'''", [[תל אביב]]: [[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] - המכון - לחקר הטקטיקה, [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2007]], עמוד 60.}}. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7,000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1,500 חיילים מגרנדה. 19 מאנשי כוח הפלישה נהרגו ו-116 נפצעו. מעל 50 אנשים מהכוחות המקומיים נהרגו.
הפלישה הייתה הפעולה המלחמתית המשמעותית הראשונה של ארצות הברית מאז [[מלחמת וייטנאם]]. היא זכתה לתמיכת דעת הקהל בארצות הברית ובגרנדה. 25 באוקטובר הוא יום [[חג]] בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא חג ההודיה. עם זאת, ב[[בריטניה]] (בראשות [[מרגרט תאצ'ר]]), [[טרינידד וטובגו]] ו[[קנדה]] נמתחה ביקורת על הפלישה. כמו כן, הפעולה גונתה ב[[עצרת האו"ם]], כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק [[ישראל]] לא הייתה מאזור [[הים הקריבי]].
| |||