מקס שניידר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שמות אחידים בתבנית אישיות ביטחונית (תג) |
Marloweperel (שיחה | תרומות) |
||
שורה 27:
בשנת [[1939]] התגייס שניידר ל[[המשמר הלאומי של ארצות הברית|משמר הלאומי של ארצות הברית]], עבר קורס [[קצין|קציני]] מילואים של [[צבא ארצות הברית]], והוסמך כקצין [[חיל רגלים|חי"ר]]. שניידר שימש כ[[מפקד מחלקה]] ולאחר [[המתקפה על פרל הארבור]], עם כניסת ארצות הברית [[מלחמת העולם השנייה]], הוצב כסגן בגדוד השני של רגימנט ה-168 שב[[אוגדה|דיוויזיית]] ה[[חיל רגלים|חי"ר]] ה-34. ב[[מאי]] [[1942]], משהוחלט להקים יחידה דומה ל[[הקומנדו הבריטי|קומנדו הבריטי]] בצבא ארצות הברית והוקם נוסד [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-1]], התנדב שניידר ומונה ל[[מפקד פלוגה]] ה'{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 52.}}.
שניידר הוביל את פלוגתו ב[[מבצע לפיד#הנחיתות באוראן|נחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.}}. ב-[[11 בפברואר]] [[1943]] פיקד על הפלוגה ב[[פשיטה]] על מוצב סאנאד שבמרכז [[תוניסיה]], 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים [[איטליה|איטלקים]] מאוגדת קנטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית{{הערה|1=גל פרל פינקל וסא"ל ירון,[https://www.idf.il/media/71772/040-047.pdf מבצע "קרנף": מה כדאי לחטיבת הקומנדו ללמוד מרג'ימנט הריינג'רס של צבא היבשה האמריקני], [[מערכות]] 488, יולי [[2020]], עמודים 42-41.}}. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט בפיקוד דארבי הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.}}. על האופן בו פעל בפשיטה עוטר שניידר ב[[כוכב הכסף]] על גבורתו{{הערה|שם=MilitaryTimes|1=[http://valor.militarytimes.com/recipient.php?recipientid=23127 Valor awards for Max Ferguson Schneider], מתוך אתר "Military Times".}}. לאחר מכן לחמה הפלוגה בפיקודו ב[[קרב רכס אל-גואטר|קרב על רכס אל-גואטר]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.}}.
לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד הריינג'רים ה-4 ולקח חלק ב[[פלישת בעלות הברית לסיציליה]], במסגרתה ביצע הגדוד ב[[נחיתת סער אמפיבית]] ב[[ג'לה]], וב[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|מערכה על איטליה]] הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים של כוח הריינג'רס ה-6615 ל[[מארב]] של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 308-313.}}. לאחר מכן הוצב שניידר כסגן מפקד גדוד הריינג'רים השני שבפיקוד [[ג'יימס ארל ראדר]].
| |||