נורת להט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←נורת ליבון: הוספת הסיבה למה יש חוט להט מסולסל מסביב לנימה הקרמית בנורת נרנסט. |
מ ←פיתוח: הגהה. |
||
שורה 7:
עקרון הפעולה של נורת הליבון הודגם לראשונה על ידי [[וורן דה לה רו]] בשנת [[1840]], כאשר חימם [[חוט להט]] עשוי [[פלטינה]] בתוך מכל ואקום. בשנים 1860-1880 ניסו חוקרים רבים לפתח את נורת הליבון - לא פחות מ-22 ממציאים הציגו נורת ליבון פועלת במהלך שנים אלו. למרות זאת, המצאת נורת הליבון החשמלית מיוחסת פעמים רבות ל[[תומאס אלווה אדיסון]] ([[1879]]), שאכן תרם תרומה נכבדת לפיתוחה ובמיוחד לשיווקה ואף רשם עליה [[פטנט]]. בנורות הליבון הראשונות נעשה שימוש בחוט להט מ[[פחמן]] שהותקן בתוך מכל זכוכית ובו [[ואקום]], על מנת למנוע את [[אש|שריפת]] חוט הלהט.
בשנת 1897 פיתח ה[[כימיה|כימאי]] ה[[גרמנים|גרמני]] וחתן [[פרס נובל לכימיה]] [[ולטר נרנסט]] נורת להט בעלת חוט להט מ[[חומר קרמי]]. נורה זו הייתה יעילה פי שניים והפיצה אור בהיר יותר מהנורה בעלת חוט להט מפחמן. חסרונה היה שחוט הלהט הוא [[מוליכות חשמלית|מוליך חשמלי]] רק בטמפרטורות גבוהות, ובטמפרטורת החדר הוא [[בידוד חשמלי|מבודד]], כך שהיה צורך לחממו באמצעות גוף חימום כדי שהוא יתחיל להוליך חשמל
בשנת 1905 פיתח [[ויליאם דייוויד קולידג']] חוט להט עשוי [[טונגסטן]]. [[אירווינג לאנגמיור]] גילה כי מילוי השפופרת ב[[גז אציל]] מאריך את חיי הנורה בצורה משמעותית - גז אציל אינו מגיב כימית עם חומרים אחרים, ובפרט הוא אינו מגיב עם חוט הלהט. לכן, החל משנת 1925 מולאו נורות הליבון בגז אינרטי (גז שאינו מגיב עם החוט), בדרך כלל [[ארגון (יסוד)|ארגון]] או [[חנקן]].
| |||