=== היסטוריה ===
עדויות לשימוש בתמציות צמחים להגנה מפני השמש קיימות כבר מתקופת מצרים העתיקה. בספרות ובאומנות שמקורן מ[[יוון העתיקה]] מתוארים גברים ונשים חובשים [[כובע]] או מגנים על עורם באמצעות [[ביגוד]] או שהייה ב[[צל]], בנוסף לשימוש ב[[שמן זית]] להגנה על העור<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Adam S. Aldahan, BS1; Vidhi V. Shah, BA1; Stephanie Mlacker, BS1; et al|שם=The History of Sunscreen|כתב עת=JAMA Dermatol|כרך=151(12):1316}}</ref>. ב[[דרום-מזרח אסיה|דרום מזרח אסיה]] קיים גם בימינו שימוש בתערובות של תמצית [[אצות]], [[תבלינים]] ו[[אורז]] להגנה מפני השמש ולמניעת שיזוף, בעיקר של עור הפנים<ref name=":0" />. הצורך בהגנה מהשמש בתרבויות אלו מתואר בעיקר כצעד שנועד למנוע [[שיזוף]] של ה[[עור]], שכן [[עור בהיר]] היה נחשב בתרבויות קדומות כסמל ל[[יופי]] ולמעמד גבוה<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Paolo U. Giacomoni|שם=SUN PROTECTION IN MAN|מקום הוצאה=Mellvile, NY, USA|מו"ל=Elsevier|שנת הוצאה=2001|עמ=13-14}}</ref>. עם זאת, מחקר ממשי של נזקי העור הנגרמים על ידי קרינה נערך רק בתחילת המאה ה-19, ועסק בחקר המנגנון הגורם לכוויות בעקבות חשיפה לשמש<ref name=":1" />. תכשיר הגנה בתצורה של קרם הגנה שווק לראשונה באופן מסחרי בשנת 1936, על ידי חברת הקוסמטיקה הצרפתית [[לוריאל]]. ב-1946 פותח על ידי הכימאי האוסטרי פרנץ גריטר קרם ההגנה המודרני הראשון, שעשהשהכיל שימושpara-aminobenzoic בתרכובותacid אורגניות(PABA), עלחומר מנתהסופג לספוגביעילות את קרינת ה-UV<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Adam S. Aldahan, BS; Vidhi V. Shah, BA; Stephanie Mlacker, BS; et al|שם=The History of Sunscreen|כתב עת=JAMA Dermatol|כרך=151(12):1316}}</ref> ב-1974 אימץ גריטר מדד המתאר את ההגנה הנוספת לעור באמצעות שימוש בתכשיר הגנה, שיצר רודולף שולץ, ושיווק אותו כ- Sun Protection Factor- SPF. מדד זה הפך לסטנדרט המקובל בעולם למידת ההגנה המתקבלת באמצעות שימוש בתכשירי הגנה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Sergio Schalka, Vitor Manoel Silva dos Reis|שם=Sun protection factor: meaning and controversies|כתב עת=An Bras Dermatol|שנת הוצאה=2011}}</ref>.
'''<big>נזקי הקרינה בתחום האולטרה-סגול</big>'''
קרינה אולטרה-סגולה (UV) היא קרינה השייכת לספקטרום האלקטרו-מגנטי, באורכי גל שבין 10-400 ננומטר. קרינה זו מהווה 10% מהקרינה האלקטרו מגנטית הנפלטת מהשמש, אך רוב הגלים בעלי אורכי הגל הקצרים בתחום ה-UV נבלעים ב[[אטמוספירת כדור הארץ|אטמוספירה של כדור הארץ]]. נהוג לחלק את הסוגים העיקריים של הקרינה האולטרה-סגולה לפי אורכי הגל באופן הבא: קרינת UVA, באורכי גל של 315-400 ננומטר, שכמעט לא נבלעת באטמוספרה, UVB-באורך גל של 280-315 ננומטר אשר רובה נבלעת באטמוספרה ול-UVC, קרינה באורכי גל של 280-100 ננומטר, מזיקה ביותר לאורגניזמים ונבלעת כולה על ידי האטמוספרה.
<references />
|