אימאם – הבדלי גרסאות

באמונה השיעית, [[עלי בן אבי טאלב|עלי אבן אבי-טאלב]] היה האמאם הראשון, למרות היותו החליף הרביעי והאחרון. זאת מפני שלראייתם הוא היורש הראוי היחיד למוחמד מבין הח'ליפים. על פי אמונת [[התריסריים|השיעה האימאמית]], שהיא הזרם המרכזי בשיעה, עלי היה הראשון מבין 12 אימאמים ועל כן נהוג לכנות את הזרם "השיעה התרי-עשריתהתריסרית". בשנת 874, לאחר מותו של האימאם האחד עשר, אל-חסן אל-עסכרי, התגלעה מחלוקת בשיעה באשר לזהות היורש שלו. היו שטענו כי הוא לא הותיר בן יורש. מנגד, היו שטענו כי יש לו בן בשם מוחמד אשר הוסתר על ידי אביו במרתף ביתו בעיר [[סאמרא]] מפני [[בית עבאס|השלטון העבאסי]], שלטון הח'ליפות הסונית של אותה תקופה אשר רדף את השיעים. על אף שלא היו מקורות מהימנים לטענה זו, היא התקבלה כנכונה, ועל כן ראו במוחמד, בנו העלוםהנעלם של אל-עסכרי, את האימאם השנים עשר.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=|שם=בר אשר, מאיר מיכאל, חטינה, מאיר, and צ'לנוב, לילך. האסלאם : היסטוריה, דת, תרבות. 2017. עמ' 334–352|כתב עת=}}</ref>

רעיון זה, של היעלמות האימאם השנים עשר התפתח עם השנים לרעיון [[היעלמות (אסלאם)|הע'יבה (ההיעלמות)]], הקובע כי האימאם נעלם למקום לא ידוע לפרק זמן לא ידוע, וישוב בזמן המתאים להדריך את קהילת המאמינים. היעלמות האימאם נחלקת לשתי תקופות, ה"היעלמות הקטנה" וה"היעלמות הגדולה". ההיעלמות הקטנה נמשכה 66 שנים, במהלכה נשתמר הקשר של האימאם עם המאמינים באמצעות ארבעה נציגים. כאלה אלו מתו, החלה ההיעלמות הגדולה, אשר תסתיים רק עם שובו של האימאם בדמותו של [[מהדי|המהדי]], המשיח. היעלמות האימאמים הובילה למשבר אמונה גדולה בקהילה השיעית אשר גרם לרבים לנטוש את הדת. לאחר היעלמות האימאמים הפכה האנתט'אר, הציפייה לבואו של המהדי, לעקרון מהותי בזרם השיעי.<ref name=":1" />