כינוי מקור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דורית (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
דורית (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
'''כינוי מקור''' הוא סוג של זכות [[קניין רוחני]], אשר מבוססת ב[[ישראל]] על חוק הגנת כינויי מקור וציונים [[גיאוגרפיה|גיאוגרפים]]. חוק זה בא ליישם בארץ, אמנה בינ"ל שנקראת "[[הסדר ליסבון]]" – הסדר ספציפי שנועד לתת הגנה מוגברת לכינויים גיאוגרפיים, [[מדינה|למדינות]] החתומות באמנה. כיום חתומות באמנה 20 מדינות ([[צרפת]], מדינות שהיו בעבר קולוניות צרפתיות – [[אלג'יר]], [[האיטי]], [[צ'כיה]], [[איטליה]], [[פורטוגל]], [[מקסיקו]], [[קובה]]).
 
ההסדר בא להבטיח הגנה לכינויי מקור מפני חיקוי/גזילה, ללא קשר אם השימוש הבלתי מורשה בכינוי, כרוך בהטעיה. הסדר זה שונה מהסדרים/אמנות שהיו קודם: אמנת [[פריס]] בדבר הקניין התעשייתי [[1883]], והסדר [[מדריד]] בדבר מניעת ציוני מוצא כוזבים/מטעים [[1891]].
 
מבחינה עניינית, הסדר ליסבון חל על כינוי מקור, אשר מוגדר בחוק – השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקור, הכלול בשמו של מוצר, ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן בעיקרן פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה. באמנת פריז לא הייתה התייחסות והגדרה לכינוי מקור וציון המוצא. הסדר מדריד לא הגדיר מהו ציון המוצא ולא מסביר מה הכוונה בכך. הוא קבע כי ציון מדינה או חבל ארץ במדינה הוא מקום המוצא של מוצר מסוים. הסדר מדריד, וההתייחסות בו לציון מוצא, אינו דורש שהמוצר יהיו לו תכונות מיוחדות ו/או דרישות מיוחדות לאזור המוצא. הוראות הסדר מדריד מצאו ביטוי בפקודת סימני הסחורות, אשר התייחסה לציוני מוצא ולא לכינויי מקור, ולמעט 2 חריגים, האיסור לפי פקודה זו מתייחס לגבי ציון מוצא כוזב, מצב שבו הציון עלול להטעות את הציבור בקשר למקור המוצא [החריגים הם ביחס לפרי הדר וביחס ליין].