פוגרום קרקוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פתיח: עיצוב - תיקון קישורים |
|||
שורה 5:
== רקע ==
לפני [[פלישת גרמניה הנאצית לפולין|הפלישה הגרמנית לפולין]] ב[[ספטמבר]] [[1939]] התגוררו ב[[קרקוב]] 68,000–80,000 [[יהודים]]. עקב [[השואה]] והגירה מהעיר בעקבות [[מבצע פרוסיה המזרחית|הגעתו]] של [[הצבא האדום]] הסובייטי נותרו בעיר לאחר ינואר [[1945]] רק 2,000 מהיהודים שהיו בה לפני המלחמה. פליטים יהודים רבים חזרו לקרקוב מ[[ברית המועצות]], ואחרים חזרו מהכפרים והעיירות הסמוכות.<ref name=":0">{{
עד מאי 1945 הגיע מספר היהודים בעיר ל-6,637. חזרת היהודים לא תמיד התקבלה בברכה, במיוחד מצד הגורמים ה[[אנטישמיות|אנטישמיים]] באוכלוסייה. בטיחות הקהילה היהודית בקרקוב הפכה לבעיה על פי דיווחי השלטון הסובייטי בעיר, אף על פי ש"שום אירוע אנטישמי רציני לא נרשם באזורי הכפר והעיירות." בדו"ח לימים 1–10 באוגוסט ציין מנהל העיר קרקוב (''starosta grodzki'') שאין מספיק מזון. ביוני 1945, ה[[וויווד]] הקומוניסט של קרקוב תיאר בדו"ח שלו לממונים עליו מתיחות גוברת.
== הפוגרום ==
ב-27 ביוני 1945 הובאה אישה יהודיה ל[[תחנת משטרה]] מקומית והואשמה בניסיון לחטוף ילד. מהחקירה עלה כי האם השאירה את ילדה בטיפול החשודה, אך שמועות התפשטו כי יהודייה חטפה ילד כדי להרוג אותו. המון שצעק סיסמאות אנטי-יהודיות התאסף בכיכר קלפרסקי, אולם מיליציה מקומית השתלטה על המצב. שמועות על [[עלילת דם]] המשיכו להתפשט. נפוצו טענות כוזבות כי התגלו 13 גופות של ילדים נוצרים. עד 11 באוגוסט מספר ה"קורבנות" לפי השמועות עלה לשמונים. קבוצות של [[חוליגניות|חוליגנים]] שהתאספו בכיכר קלפרסקי יידו אבנים לעבר בית הכנסת קופה מדי שבוע. ב-11 באוגוסט נעשה ניסיון לתפוס ילד בן שלוש-עשרה שיידה אבנים לבית הכנסת, אך הוא הצליח להימלט ומיהר לשוק הסמוך בצרחות "עזרו לי, היהודים ניסו להרוג אותי". קהל פרץ לתוך בית הכנסת "קופה" והחל להכות יהודים, שהתפללו בו בתפילת בוקר [[שבת]] וספרי [[תורה|התורה]] נשרפו. ההוסטל היהודי הותקף אף הוא. גברים, נשים וילדים יהודים הוכו ברחובות. בתיהם נפרצו ונשדדו. כמה יהודים שנפצעו במהלך הפוגרום אושפזו ובהמשך הוכו שוב בבתי החולים. אחד מקורבנות הפוגרום היה עד:
{{ציטוט|מרכאות=כן|הובלתי למתחם השני של המיליציה, שם קראו לאמבולנס. היו שם עוד חמישה אנשים, כולל פולניה פצועה קשה. באמבולנס שמעתי את הערותיהם של החייל המלווה והאחות שדיברו עלינו כמוגלה יהודית שהם צריכים להציל, שהם לא צריכים לעשות את זה, וזאת מפני שרצחנו ילדים, שצריך לירות בכולנו. נלקחנו לבית החולים של סנט לזרוס ברחוב קופרניקה. נלקחתי לחדר הניתוח. לאחר הניתוח הופיע חייל שאמר שייקח את כולם לכלא לאחר הפעולה. הוא הכה את אחד היהודים הפצועים שהמתין לניתוח. הוא החזיק אותנו באיומי אקדח ולא איפשר לנו לשתות מים. לאחר מכן הופיעו שני עובדי רכבת ואחד אמר: 'זו שערורייה שלפולני אין אומץ לפגוע באדם חסר הגנה", והוא פגע ביהודי פצוע. אחד מהמאושפזים בבית החולים היכה אותי עם קב. נשים, כולל אחיות, עמדו מאחורי הדלתות ואיימו עלינו שהן רק מחכות שהניתוח יסתיים כדי לקרוע אותנו לגזרים.}}<ref>{{
במהלך הפוגרום הותקפו גם כמה פולנים שזוהו בטעות כיהודים. מרכז האירועים הללו היה רחובות מיודובה, סטארוביסלנה, פשמישקה ויוזפה ברובע [[קז'ימייז']]. המהומות היו אינטנסיביות ביותר בין 11:00 ו-1:00, ונרגעו סביב 2:00 בצהריים, אך התחדשו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר בית הכנסת "קופה" הוצת. שוטרים וחיילים פולנים השתתפו באירועים אלה. מבין עשרים וחמישה מהנאשמים בהסתה לשנאה גזעית, שוד ואלימות כלפי יהודים, שנים עשר היו קצינים. פי הדו"ח שהוכן עבור [[סטלין]] על ידי ה[[נ.ק.ו.ד.]] בקרקוב, היו אלה אנשי מיליציה פולנים אשר אישרו את הפעולות האלימות.<ref>{{
== נפגעים ==
בנוסף למספר פצועים, בארכיונים של המחלקה לרפואה משפטית בקרקוב שמור תיעוד אחד של מוות הנוגע לאירועי קרקוב. הקורבן היה ניצולת [[אושוויץ]] בת 56, רוזה ברגר, שנורתה.עם זאת, בספר השנה היהודי האמריקני (''American Jewish Year Book)'' משנת 1946 נטען כי אדם בשם אנשל צוקר נהרג במהלך הפוגרום<ref>{{צ-ספר|מחבר=
==לקריאה נוספת==
| |||