רסן הסוררת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הערות שוליים |
ויקיזציה |
||
שורה 2:
'''רסן הסוררת''' (ב[[אנגלית]]: '''Scold's bridle''') היה אמצעי ענישה ששימש לעינוי והשפלה פומבית בשלהי [[ימי הביניים]]. הרסן הוא מסכת ברזל שהולבשה על ראשו של הקרבן וכללה לשונית ממתכת שהוחדרה לפיו כשהיא נלחצת על לשונו ומונעת ממנו אפשרות דיבור. לעיתים הלשונית הכילה גם קוצים ממתכת שהיו גורמים לפציעת הלשון כשהאדם ניסה לדבר.
השימוש המתועד הראשון ברסן הסוררת נעשה ב[[סקוטלנד]] בשנת [[1567]]. גם ב[[אנגליה]] השתמשו בו כאמצעי [[ענישה]] אך ככל הנראה לא היה מדובר בענישה חוקית. בסקוטלנד בתי משפט פיאודליים ובתי דין כנסיתיים השתמשו בו בעיקר כאמצעי ענישה כלפי נשים שנחשבו פטפטניות, גסות, וכחניות, או חצופות יתר על המידה{{מקור}}.
במאות ה-16 וה-17 רווח אמצעי ענישה זה בסקוטלנד ובאנגליה. בדרך כלל נענשו בעונש זה נשים מהמעמדות הנמוכים ולעיתים קרובות הופנה כלפי נשים שהואשמו ב[[כישוף|כישוף{{מקור}}]]. רסן הסוררת היה מולבש על ראשו של הקרבן, והוא היה מוצב במקום ציבורי לשם השפלה פומבית, ולעיתים אף היה סופג מכות. אף כי לרוב הופנה כאמצעי ענישה כלפי נשים, קיים תיעוד בסקוטלנד גם על שימוש כנגד גברים.
במהלך המאה ה-16 התפשט השימוש ברסן הסוררת גם למדינות אחרות באירופה כולל [[גרמניה]] שם נהגו לתלות על גבי הקרבן בנוסף לרסן פעמון מצלצל ממתכת, על מנת להגביר את ההשפלה הפומבית. בבתי מחסה בגרמניה הוסיפו להשתמש באמצעי ענישה זה עד ראשית המאה ה-19{{מקור}}. ב[[ארצות הברית]] דווח על שימוש ברסן בווירג'יניה באמצע המאה ה-18 כלפי עבדים גברים ונשים שהושמו בסד.
במאה ה-18 נעשה שימוש ברסן למטרת ענישה של עבדים, כפי שתואר ע"י [[אולאודה אקוויאנו]] בספרו: "ראיתי שפחה שחורה מבשלת את ארוחת הערב, והאישה המסכנה הייתה עמוסה באכזריות בכל מיני מתקני ברזל. במיוחד היה לה מתקן אחד על הראש שנעל את פיה חזק כל כך עד שבקושי יכלה לדבר, ולא יכלה לאכול או לשתות."<ref>{{צ-ספר|מחבר=אולאודה אקוויאנו|שם=הסיפור המעניין על חייו של אולאודה אקוויאנו; או גוסטבוס ואסה, האפריקאי|מקום הוצאה=|מו"ל=בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2018 - תשע"ח|מתרגם=יעל ענבר|עמ=60|ISBN=978-965-06-1571-0|שפה=|עריכה=אדי זילצר}}</ref>
| |||