הרוגי המלכות בברית המועצות (1952) – הבדלי גרסאות

עם המוצאים-להורג נמנו אנשי רוח מובילים – [[סופר]]י ו[[משורר]]י [[יידיש]], [[אמן (אמנות)|אמנים]], [[מוזיקאי]]ם ו[[שחקן|שחקנים]]. יתר הקורבנות לא היו מנהיגי תרבות יהודיים, אך כולם נקשרו בדרך זו או אחרת עם "[[הוועד היהודי האנטי-פשיסטי]]" – הארגון היהודי-סובייטי אשר הוקם באמצע [[מלחמת העולם השנייה]] במטרה לסייע לברית המועצות במלחמה נגד [[גרמניה הנאצית]]; חלק מן הנרצחים נמנו בזמנו עם בכירי הארגון. הוועד המשיך לפעול לאחר המלחמה, אך בשנת [[1948]], עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, פוזר בטענה שהפך למרכז "תעמולה אנטי-סובייטית". [[שלמה מיכאלס]], יושב ראש הוועד, נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית ב[[תאונת דרכים]] מבוימת בשנת 1948, ארבע שנים לפני ההוצאה-להורג ההמונית. בשנת [[1949]] נעצרו חלק מחברי הוועד והואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית ובקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים בניסיון "לקרוע" את האזור הזה מברית המועצות (דבר שלא היה ולא נברא). לאחר מות [[סטלין]] בשנת [[1953]] שוחררו חברי הוועד שנותרו בחיים ואשר היו אסורים בבתי הכלא. שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים [[1949]]–1952 טוהר בשנת [[1956]].