מנחם מנדל קרוכמל – הבדלי גרסאות

מ
←‏תולדותיו: תיקון קישור
(מורביה ==> מוראביה)
מ (←‏תולדותיו: תיקון קישור)
נולד ב[[קרקוב]]. היה תלמידו של רבי [[יואל סירקיש]] (הב"ח). בצעירותו התמנה ל[[דיין (הלכה)|דיין]] בעיר ורבו מינהו ל[[ראש ישיבה]]. לאחר שהחלו פרעות הקוזקים עזב ובשנת [[שצ"ו]] ([[1636]]) התמנה ל[[אב"ד]] ב[[קרמזיר]] שב[[מוראביה]]. בהמשך כיהן ב[[פרוסניץ]] ובשנת [[ת"ח]] החל לכהן כרבה של [[ניקלשבורג]] והגלילות, עד לפטירתו. בכהונתו זו תיקן תקנות רבות ברחבי מוראביה בענייני הנהגת הקהילות וענייני מיסוי. בין תקנותיו הייתה תקנה למניעת הפקעת מחירי הדגים, שלא לקנות למשך תקופה דגים עד שיורידו את המחירים. עמד בראש האספה ב[[דרז'ניץ]] בשנת [[תי"ט]] בה התייצב לטובת העניים והתנגד לראשי הקהילות והעשירים. כמו כן פעל בנושא [[התרת עגונות]] לאחר [[פרעות ת"ח ות"ט]].
 
היה [[שו"ת|משיב]] גדול. אחת התשובות המפורסמות שלו היא בנוגע ל"דם יהודי אינו הפקר" - והצורך להשתתפות הקהילה בהוצאות על מנת להביא רוצחי יהודים על רקע לאומי ודתי לבית המשפט של המדינה, ואף להשתתף בהוצאות על מנת להשיג צדק מבית משפט כזה, אף על פי שזו "מסירה ל[[ערכאות של גויים|ערכאות]]"{{הערה|צמח צדק, סימן קי"א}}. עמד בקשר מכתבים עם רבי [[יום טוב ליפמן הלר]] ("התוספות יום טוב"), רבי [[דוד הלוי סגל]] (בעל ה[[ט"ז]], חברו ללימודים אצל [[הב"ח]]), רבי אהרן שמעון שפירא רבה של [[פראג]] ו[[בוהמיה]], ורבי [[יהושע העשיל (מגיני שלמה)|יהושע העשיל]] ("המגיני שלמה").
 
רוב דברי תורתו אבדו בזמן הגירוש מ[[וינה|ווינה]] בשנת [[ת"ל]] ([[1670]]) או נשרפו בשריפה בניקלשבורג בשנת [[תע"ט]] ([[1719]]). ספרו החשוב הוא "צמח צדק", שו"ת על כל ה[[שולחן ערוך]].