פאן-אפריקניות – הבדלי גרסאות

'''פאן-אפריקניותפאן־אפריקניות''' היא תנועה הקוראת לאיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין העמים והמדינות ביבשת אפריקה, מתוך הרעיון לפיו לעמים ממוצא אפריקאי קיימים אינטרסים משותפים ויש לאחד אותם. הוגי הפאן-אפריקניותהפאן־אפריקניות, מבקשים רמות שונות של איחוד כזה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=aM40vekC-ucC&pg=PA509&lpg=PA509&dq=types+of+Pan-Africanism&source=bl&ots=6S8ggTISK5&sig=RYMKqlOiD_0I0J8PHcJuwP8ygeQ&hl=en&ei=8DVmTsc2yZXxA92AxbYK&sa=X&oi=book_result&ct=result&redir_esc=y#v=onepage&q=types%20of%20Pan-Africanism&f=false|הכותב=|כותרת=types of Pan-Africanism|אתר=|תאריך=}}}}, החל מגוף בין-ממשלתיבין־ממשלתי הנועד לשמש כמעין ועידה (כגון [[האיחוד האפריקאי]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.africa-union.org/root/au/aboutau/au_in_a_nutshell_en.htm African Union About|הכותב=|כותרת=האיחוד האפריקאי|אתר=|תאריך=}} {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20071230204052/http://www.africa-union.org/root/AU/AboutAu/au_in_a_nutshell_en.htm |date=2007-12-30 }}}}), ועד גוף אשר ישמש איחוד מדיני של ממש (כגון [[ארצות הברית של אפריקה]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://au.int/|הכותב=|כותרת=African Union|אתר=|תאריך=}}}}). לדברי תומכי הרעיון, ביתור אפריקה ל[[מדינה|מדינות]] היה פעולה [[קולוניאליזם|קולוניאליסטית]] שרירותית ולכן המעשה ה[[דה קולוניזציה|דה-קולוניאליסטידה־קולוניאליסטי]] העליון הוא ביטול החלוקה השרירותית למדינות ואיחוד היבשת מחדש. הדרך לגירוש האירופאים ולהשגת שלטון עצמי, גורס הרעיון הפאן-אפריקאיהפאן־אפריקאי, עוברת דרך אחדות אפריקאית והתעלות מעל הסכסוכים השבטיים.

[[קובץ:Slaves working in the tobacco sheds on a plantation (1670 painting).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מ-מ־[[1670]] על ידי אמן לא ידוע, המתאר [[עבדות]] של אפריקאים ב[[וירג'יניה|ווירג'יניה]].]]

[[קובץ:Blyden E W 3c35638r.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[אדוארד וילמוט בליידן]], פוליטיקאי [[ליבריה|ליברי]]-־[[אמריקאי]], נחשב לאבי הפאן אפריקניות.]]

== היסטוריה של אפריקה במאות ה-19ה־19 וה-20וה־20 ==

הקולוניאליזם הוא תהליך שהחל בסוף המאה ה-15ה־15 אשר במסגרתו מדינות אירופאיות כבשו אזורים מיושבים נרחבים מחוץ ליבשת אירופה. [[ספרד]] ו[[פורטוגל]] היו הראשונות שהקימו מושבות במרכז אמריקה ובדרומה ולאחר מכן גם באפריקה. בהמשך הצטרפו לתהליך הקולוניאליזם גם מדינות [[הולנד]], [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[צרפת]]. המניעים להשתלטות האירופית היו בעיקר מסחריים-כלכלייםמסחריים־כלכליים: השתלטות על אוצרות ומשאבי טבע,; מסחר בכוח העבודה המקומי הזול -– אפריקאים מקומיים משועבדים,; שליטה בנתיבי סחר סביב אפריקה,; פיתוח גידולים חקלאיים בשטחי הקולוניות הכבושים, ועוד. במקרים רבים המניעים לקולוניות היו גם צבאיים, פוליטיים, אידאולוגיים ותרבותיים: חיזוק המעמד הצבאי-פוליטיהצבאי־פוליטי הבין-לאומיהבין־לאומי של המדינה הקולוניאליסטית בקרב מדינות העולם, והחדרת הנצרות לאזורים שהאירופים ראו בהם אזורים נחשלים, החדרת הנצרות ביססה גם את ההשתלטות התרבותית ביבשת. עיקר הכיבוש הקולוניאלי באפריקה התרחש במאה ה-19ה־19, ונמשך דרך [[מלחמת העולם השנייה]] ואחריה עד ל[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה־60 של המאה ה־20]]. תהליך יציאתן של המעצמות האירופאיות משטחי הקולוניות נקרא דה-קולוניזציהדה־קולוניזציה. בסופו של תהליך ה[[דה-קולוניזציה|דה־קולוניזציה]] זכו כל הקולוניות בהדרגה בעצמאות. גבולותיהן של רוב המדינות הללו נשארו כפי שהיו כששורטטו וחולקו במאה ה-19ה־19, בצורה שרירותית למדי בידי המדינות הקולוניאליסטיות השונות. הדבר גרם לסכסוכים עקובים מדם על רקע אתני בחלק מהמקרים שבהם הוגדרה מדינה שבשטחה נכללו כמה קבוצות אתניות שונות שללא התערבות האירופאים לא היו מתאגדות תחת אותה זהות לאומית{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=שגב, מ'. שילוני, א'. פיין, צ'|שם=הפיתוח והתכנון המרחבי : ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה|מו"ל=משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתכניות לימודים|שנת הוצאה=תשע"א|עמ=105 - 113}}}}.

== היסטוריית הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם ==

הרעיון הפאן-אפריקניהפאן־אפריקני צמח בבריטניה ובארצות הברית בעיקר בקרב ג'מייקנים וטרינידדים{{דרוש מקור}}. ה[[לאומיות]] הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית צמחה בעידן הלאומיות האירופית במחצית השנייה של המאה ה-19ה־19, כחלק מהתרסה נגד תורות הגזע שהחלו לפרוח וכנגד תפיסת הלבנים את השחורים כ"פראיים" או "פרימיטיביים". ראשיתו של הרעיון הפאן-אפריקאיהפאן־אפריקאי צמח עם תחילת שחרורם של עבדים (בעיקר ב[[הקריביים|איים הקריביים]]), אז צמחו תנועות כמו "תנועת החזרה לאפריקה" שעודדו עבדים משוחררים לשוב למולדתם. כיוון שהעבדים הובאו מקרב שבטים שונים, יעד חזרתם המשותף הייתה אפריקה בכללותה ולא אזור מסוים.

עד אמצע המאה ה-20ה־20 הייתה אפריקה (למעט [[אתיופיה]]) כבושה על ידי אימפריות קולוניאליסטיות אירופאיות, שהשתמשו בסכסוכים שבטיים על מנת לנקוט במדיניות הפרד ומשול. בהקשר זה, הרעיון הפאן-אפריקאיהפאן־אפריקאי מבקש להציע שהדרך לגירוש האירופאים ולהשגת שלטון עצמי עוברת דרך אחדות אפריקאית והתעלות מעל הסכסוכים השבטיים.

הבולטים במנהיגי הפאן-אפריקניותהפאן־אפריקניות היו בני האיים הקריביים, שהיו מיעדיו של [[סחר העבדים האטלנטי|סחר עבדים טראנס-אטלנטיטרנס־אטלנטי]] ושימשו תחנת-מעברתחנת־מעבר לעבדים. [[מרד העבדים בהאיטי|מרד העבדים]] ב[[האיטי]] בשנת 1792 הביא לעצמאותה והפך אותה לסמל עבור הלאומיות האפריקנית המתעוררת במאה ה-19ה־19, כאשר בתקופה זו החל להתגבש רעיון "השיבה לאפריקה" בעיקר בקרב הקהילות השחורות בארצות- הברית.

בשנת 1847 ייסדו עבדים משוחררים מארצות- הברית את "ארץ החופש", [[ליבריה]] העצמאית ובראשה עמדו ליברים-אמריקאיםליברים־אמריקאים, אמריקאים- שחורים ששוחררו מעבדות ונשלחו לקולוניה אמריקאית ייעודית בליבריה, שבהמשך קיבלה את עצמאותה. תקומתה של מדינה אפריקנית עצמאית העניקה תקווה ל[[לאומיות שחורה|לאומיות השחורה]] ורוח גבית לפאן-אפריקניותלפאן־אפריקניות המתגבשת. גם ב[[סיירה לאון]] התיישבו עבדים משוחררים. המתיישבים החדשים ראו ברעיון המולדת ההיסטורית פתרון אישי וקיבוצי שישים קץ לדיכוי ולרגשי הנחיתות של השחורים בפזורותיהם. למרות התקווה, יש לציין כי החזרה של ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו־אמריקאים]] למולדתם יצרה לא פעם חיכוכים, בעקבות תפיסת המקומיים אותם כקולוניאליסטים לכל דבר, והקמת המדינות החדשות לוותה בקשיים פוליטיים רבים.

עם תחילת המאה ה-20ה־20 קמו תנועות מאבק רבות ברחבי ארצות הברית ואפריקה למען סולידריות ולמען מאבק בקולוניאליזם האירופי, ואף כונסה הוועידה הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית הראשונה (1900). ההתעוררות הלאומית באפריקה הושפעה רבות ממאבקי השחורים באמריקה בחברה הלבנה וביחסה המבזה כלפיהם -– שהובילו לגיבוש זהות עצמית שחורה חיובית, הזדהות עם המולדת ומורשתה וטיפוח אחווה כלל-גזעיתכלל־גזעית. גם המהפכים שיצרה מלחמת העולם הראשונה לא סייעו לשחורים להיות חלק שוויוני ובלתי נפרד מהאומה האמריקנית הלבנה והאנגלו-סקסיתוהאנגלו־סקסית, וכחלק מתהליך ה[[פוליטיזציה]] של השחורים בארצות הברית זכה רעיון השיבה לאפריקה לפריחה מחודשת.

בתחילת הדרך הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם בא לידי ביטוי בעיקר בדעותיהם של יחידים (אינטלקטואלים לרוב), אולם במהלך המאה ה-20ה־20 נעשו ניסיונות למסד את הרעיונות הפאן-אפריקנייםהפאן־אפריקניים לכדי תנועות רשמיות יותר. כבר בשנת 1900 היה כינוס של נציגי עמים אפריקנים שונים לדיון ראשוני, אך הקונגרס הפאן-אפריקניהפאן־אפריקני הראשון היה רק בשנת 1919 בפריז. הקונגרס השני התקיים כבר בשלושה מוקדים -: [[לונדון]], [[בריסל]] ופריז. - ובסיומובסיומו יצאה הצהרה רשמית המגנה את הקולוניאליזם באפריקה, ואת איחוסר השוויון בין שחורים ולבנים. בשנת 1945 כבר התכנסה הוועידה הפאן אפריקניתהפאן־אפריקנית החמישית ב[[מנצ'סטר]] שבבריטניה, שקראה ליישום רעיונותיו של המנהיג וההוגה [[מרקוס גארבי]] ('''Marcus Garvey''') שבעיקרם החזרה לאפריקה והשתחררות מתלות תרבותית וכלכלית באדם הלבן וכינון "ארצות הברית של אפריקה", מונח שנטבע לראשונה בשירו "הידד, ארצות הברית של אפריקה" משנת 1924. הוועידה מסמלת את "העברת הלפיד" של ההנהגה הפאן אפריקאיתהפאן־אפריקאית מאפרו-אמריקאיםמאפרו־אמריקאים ואפרו-קריבייםואפרו־קריביים כאיימי גארבי ('''Amy Garvey''', אלמנתו של מרקוס גארבי), [[ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז]] '''(William Edward Burghardt "W. E. B." Du Bois)''' ו[[ג'ורג' פדמור]] ('''George Padmore''') לילידי היבשת [[ג'ומו קניאטה]] ('''Jomo Kenyatta)''', ראש הממשלה ונשיאה הראשון של קניה, [[קוואמה נקרומה]] ('''Kwame Nkrumah'''), מייסדה ונשיאה הראשון של גאנה המודרנית ו[[הייסטינגס באנדה]] ('''Hastings Kamuzu Banda)''', מייסדה ונשיאה הראשון של מלאווי. נקרומה החל להיפגש עם אישים משמעותיים כגון קיסר אתיופיה [[היילה סלאסי, קיסר אתיופיה|היילה סילאסי]] ואחרים ויחדיו גיבשו את הרעיון ליצור ארגון שבו יהיו 37 מדינות חברות מיבשת אפריקה. רעיון זה היווה את הבסיס הרעיוני להקמתו, כמה עשורים מאוחר יותר, של [[הארגון לאחדות אפריקה]].

== רעיונות מרכזיים של פאן-אפריקניזםפאן־אפריקניזם ==

ראשית הרעיון של פאן אפריקניותפאן־אפריקניות נעוץ בתפיסה בקרב עבדים משוחררים באיים הקריביים (שזכו לשחרור כבר ב[[שנות ה-40 של המאה ה-19|שנות ה־40 של המאה ה־19]] בזכות פעולת של תנועות כגון תנועת "Quobna Ottobah Cugoano", שפעלה באנגליה בסוף המאה ה-18ה־18 נגד העבדות באימפריה הבריטית), לפיה הדרך להשגת זכויות אזרחיות מחייבת חזרה לאפריקה, בה יוכלו להקים חברה צודקת. תנועות שונות עודדו עבדים משוחררים לחזור לאפריקה, ומכיוון שהעבדים הובאו מקרב שבטים רבים ושונים יעד החזרה היה "אפריקה" ככלל ולא ניתנה עדיפות לשבט או לאזור מסוים. השינויים ההיסטוריים הם רק הרקע לצמיחתו של הרעיון, כאשר ביטויו המידי ביותר של פאן-אפריקניזםפאן־אפריקניזם הוא פוליטי; דרך תנועות פוליטיות או תרבותיות שדחפו לרמות שונות של איחוד אפריקה עוד מימיי הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי. במונחים כלליים יותר, פאן-אפריקניזםפאן־אפריקניזם היא תחושת שייכות משותפת שיש לאותם האנשים ממוצא אפריקאי כלפי מוצאם (בשונה מלאומיות שחורה שמהותה סולידריות שחורה אך אינה מתבססת על זיקה גאוגרפית לאדמת אפריקה).

הנושא הגזעני היה מניע חשוב בהתפתחות הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם לא רק בקרב עבדים משוחררים אלא בקרב שחורים מכל שכבות האוכלוסייה. הטענה הגזענית שהשחורים הם חסרי תרבות והיסטוריה דחפה אינטלקטואלים אמריקאים שחורים לחקור את מורשתם ששורשיה באפריקה וכך להתמודד עם הטענה בדבר מוצאם הפראי והצורך שלהם באדם הלבן בשביל תרבות והתפתחות. כך התפתח רעיון הזהות הגזעית, "אישיות אפריקנית" בעלת ייחוד וזהות חזקה העומדת בפני עצמה, ממנה מתפתחת גם "גאוות גזע". זהות זו מלווה את הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם על כל גלגוליו, ומצטרפת לרעיון השוויון בין זכויותיהם של בני האדם.

מבחינה רעיונית, הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם שלל את רעיון הלאומיות הטריטוריאלית של מדינה אחת וראה בה הנצחה של הישות הקולוניאלית שהייתה בעייתית עבור האפריקאים. האלטרנטיבה שלהם הייתה כינון איחוד פוליטי של כל מדינות היבשת, באופן אידיאלי, או לפחות חלוקה לאזורים מאחודים.

הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם הוא סוג של לאומיות כלל-גזעיתכלל־גזעית וכלל-יבשתיתוכלל־יבשתית, שרעיון אחדות הגזע השחור הוא בסיסה והזיקה לאפריקה מולדתם היא מטרתה. מבחינה רעיונית הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם דומה לעיתים לרעיון ה[[ציונות|ציוני]]: כוננותה של התנועה הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית כ"לאומיות של שחרור", "לאומיות של מיעוט", ו"לאומיות של פזורה" מציבה קווי דמיון בינה לבין התנועה הציונית, שהחלה גם היא כניסיון לאחר גזע שלם סביב ייחודו וליצור סולידריות שתוביל לנקיטת פעולה משותפת תוך זיקה חברתית, תרבותית וגאוגרפית.

==דגלים פאן-אפריקניםפאן־אפריקנים==

לעיתים רבות נחשב דגלה של אתיופיה כמייצג התנועה הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית. כך שכמו בדגל הפאן אפריקניהפאן־אפריקני, הצבעים אדום וירוק מייצגים את דמם של השחורים שנשפך ואת הצמחייה של היבשת, ובנוסף לאלו בדגל זה ישנו גם צבע [[צהוב]], אשר מייצג את ה[[זהב]] אשר נלקח מהעמים האפריקאים במהלך הכיבוש האירופאי{{הערה|[http://www.waltainfo.com/index.php?option=com_content&task=view&id=18850&Itemid=52 Sebujja: Ethiopia the grand father of Africa]}}.

'''"השיבה לאפריקה"''' היא תנועה אותה הקים [[מרטין דילייני]] {{אנג|Martin Delany}}, רופא ועיתונאי אמריקני. רעיון השיבה לאפריקה החל להתגבש בקרב הקהילות השחורות ב"עולם החדש" במחצית הראשונה של המאה ה-19ה־19. גלי העלייה לאפריקה גברו בתקופות של רדיפות קשות, כמו מהומות הגזע בשנת 1829. הזיקה בין השחורים משני עברי [[האוקיינוס האטלנטי]] הועמקה הן בכנסים והן בפעילות של ארגונים ותנועות שהדגישו את האחווה בין הפזורה למולדת. רבים גרסו וביניהם דילייני כי אפריקה גאה וחזקה תביא מזור להמוני השחורים המדוכאים בפזורה. בפאן-אפריקניזםבפאן־אפריקניזם היבשתי כללה המסגרת הטריטוריאלית את כל אפריקה ולא רק את אפריקה השחורה. בשנת 1900 כינס סילווסטד וילאמס את הוועידה הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית (Pan African Conference) בלונדון וכמו כן, את התנועה הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית (Pan African Movement) שארגנה קונגרסים ב[[פריז]] (1919), בלונדון (1921), ב[[ליסבון]] (1923), בניו יורק (1927) ובמנצ'סטר (1945). בפריז צמחו ארגונים פאן-אפריקניםפאן־אפריקנים בהנהגת אינטלקטואלים פרנקפוניים מסנגל, דהומיי (היום בנין), סודן הצרפתית (היום מאלי) וגם מהאיים הקריביים הצרפתיים. החשובים שבהם היו '''"הליגה האוניברסלית להגנת הגזע השחור"''' (Ligue Universalle pour la Defense de la Race Noire) בראשות איש דהומיי מרק קוג'ו טובלו הוונו, אשר נוסדה בשנות ה-30ה־30 בפריז על ידי משכילים אפריקנים פרנקופוניים. התנועה פרסמה קריאה להקמת "מדינה כושית גדולה על בסיס מודרני -־ ציונות אפריקנית". מטרותיה של "הליגה האוניברסלית להגנת הגזע השחור" הן דוגמה למטרות פרו-לאומיותפרו־לאומיות בין מלחמות העולם כגון חופש העיתונות, רפורמות משפטיות, ביטול "חוק הילידים" שהיה קובץ חוקים אחיד שהגדיר את מעמדם ואופן התנהגותם הרצוי של הנתינים בכל המושבות הצרפתיות במערב אפריקה, הגדלת ההשתתפות של הילידים במוסדות ציבור, הקמת מוסד להשכלה גבוהה בקמרון, הקמת בתי ספר תיכוניים, מסחריים וחלקאיים, ייצוג בפרלמנט הצרפתי, ביטול של עבודות כפייה, הבטחת שכר מינימום, הלאמת תעשיות גדולות ורפורמה במיסוי.

"הוועד להגנת הגזע השחור" בראשות הסנגלי למין סנגור (Lamine Senghor ו"הליגה להגנת הגזע הכושי" בראשות איש סודן הצרפתית [[טיימוקו גרן-קויאטה|טיימוקו גרן־קויאטה]] היו ארגונים בעלי השפעה על אפריקה הצרפתית, ורובם היו מקושרים למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. הלך הרוח של הארגונים הללו משתמעת מקריאתו של סנגור: "הכושים היו בתרדמה זמן רב מדי. אירופה שימי לב, אלה שישנו אינם חוזרים לישון כשהם מתעוררים. היום השחורים מתעוררים{{הערה|שם, עמ' 250|ימין=כן}}."

בשנות השלושים [[ג'ורג' פדמור]] מ[[טרינידד וטובגו]], היה משכיל גדול, למד באוניברסיטת ניו יורק ולאחר מכן בהווארד, סופר, עיתונאי ופעיל פאן-אפריקאיפאן־אפריקאי, היה ראש תנועת המחאה כנגד כיבוש אתיופיה על ידי [[בניטו מוסוליני]]. תנועת מחאה שתרמה מאוד לצמיחת הלאומיות האנטי-קולוניאליתהאנטי־קולוניאלית. הוא ייסד את התנועה הבין-לאומיתהבין־לאומית '''"החברים האפריקנים של חבש"''' (International African Friends of Abyssinia) ומאוחר יותר התנועה הייתה "הפדרציה הפאן-אפריקאיתהפאן־אפריקאית".

ההישג העיקרי של הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם היבשתי היה בשנת 1963 כאשר הוקם '''"הארגון לאחדות אפריקה"''' ('''OAU''' (Organization Of Afican Unity שלימים בשנת 2002 נהפך הארגון ל'''"איחוד האפריקני"''' (African Union). אלו היו שני ארגונים בין מדינתיים, אשר חברות בהם כל מדינות היבשת. "הארגון לאחדות אפריקה" הוקם כמענה לשתי מגמות נוגדות שרווחו באפריקה בשנות החמישים, ובעיקר בראשית שנות השישים, כשמדינות רבות יצאו לעצמאות. מגמה ראשונה הייתה הפאן-אפריקניותהפאן־אפריקניות, שהדגישה את אחדות היבשת, את העבר הקולוניאלי המשותף, את אחוות האפריקנים, את הצורך במדינה חזקה וגדולה. מייצגה של תנועה זו היה [[קוואמה נקרומה]], מנהיג אפריקאי אנטי קולוניאלי (ראה בהמשך: מגמות נגד לפאן אפריקניות), אשר היה מייסדה ונשאיה הראשון של [[גאנה]], ששאף לכונן את "ארצות הברית של אפריקה", שמתגברת על הגבולות המלאכותיים והקולוניאליים. הארגון לאחדות אפריקה הוקם ב[[אדיס אבבה]], שהייתה גם למקום מושבו ולמרכז מוסדותיו. הארגון כיבד את ריבונות כל המדינות והכריז על התנגדות לכל שינוי גבול. בכך התייצב הארגון נגד הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם ונגד כל [[בדלנות]] אתנית. אמנת הארגון כוננה לשיתוף פעולה בין מדינות ריבוניות, ובכך הוא דומה יותר לאו"ם מאשר לארצות הברית. כאשר נהפך הארגון ל"איחוד האפריקני" (African Union), היו לארגון זה מספר מטרות עיקריות; להשיג אחדות בין מדינות אפריקה ועמי אפריקה, להגן על הריבונות, על השלמות הטריטוריאלית ועל עצמאות המדינות החברות, לקדם עמדות משותפות האפריקניות בסוגיות חשובות ליבש ולעמיה ולהגן עליהן, לקדם שלום, ביטחון ויציבות ביבשת ולעודד שיתוף פעולה בין-לאומיבין־לאומי בהתחשב כראוי במגילת האו"ם ובהצהרה הכללית על זכויות האדם.

הארגון לאחדות אפריקה (OAU) ויורשו האיחוד האפריקני (AU) הם ארגונים בין מדינתיים, שחברות בהם כל מדינות היבשת. הארגון לאחדות אפריקה הוקם למעשה כמענה לשתי מגמות נוגדות רווחו באפריקה בשנות החמישים, ובעיקר בראשית שנות השישים, כשמדינות רבות יצאו לעצמאות. האחת הייתה המגמה הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית, שהדגישה את אחדות היבשת, את העבר הקולוניאלי המשותף, את אחוות האפריקנים, את הצורך במדינה חזקה וגדולה. מייצג למגמה זו היה [[קוואמה נקרומה]], ששאף לכונן את "ארצות הברית של אפריקה", שתגבר על הגבולות המלאכותיים והקולוניאליים. המגמה השנייה הייתה היפוכה של הראשונה והדגישה את ריבונות המדינות החדשות, את "קדושת" הגבולות ואת הצורך "לבנות אומה" בגבולות הקיימים. מגמה זו הדגישה בעקיפין את הניגודים בין המדינות האפריקניות -־ בין מדינות ערביות ואפריקניות, בין מדינות אנגלופויות ופרנקפוניות וכמו כן, בין מדינות רדיקליות ושמרניות.

'''להלן רשימה של [[מפלגה פוליטית|מפלגות פוליטיות]] ו[[ארגון|ארגונים]] פאן-אפריקניםפאן־אפריקנים:'''

* [[הקונגרס הפאן-אפריקני|הקונגרס הפאן־אפריקני]] ([[דרום אפריקה]])

==דמויות מפתח בהגות הפאן-אפריקניתהפאן־אפריקנית==

* [[אדוארד וילמוט בליידן]], פוליטיקאי [[ליבריה|ליברי]]-־[[אמריקאי]], נחשב לאבי הפאן-אפריקניותהפאן־אפריקניות.

* [[ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז]], פעיל [[זכויות אדם]] [[אמריקאי]], נחשב אף הוא לאבי הפאן-אפריקניותהפאן־אפריקניות.

* [[פליקס הופואה-בואני|פליקס הופואה־בואני]], מייסדה ונשיאה הראשון של [[חוף השנהב]]

* [[טיימוקו גרן-קויאטה|טיימוקו גרן־קויאטה]] (Tiemoko Garan Kouyaté), איש [[סודאן הצרפתית]], תועמלן לפאן-אפרקאיותלפאן־אפרקאיות במרחב הדובר-צרפתיתהדובר־צרפתית

== מגמות נגד לפאן-אפריקניזםלפאן־אפריקניזם ==

'''הלאומיות האנטי-קולוניאליתהאנטי־קולוניאלית''' התפתחה ברוב המושבות לאחר מלחמת העולם השנייה, ושאפה לעצמאות שונה מזו של הפאן-אפריקניזםהפאן־אפריקניזם המסורתי. היא אמנם הדגישה את יבשת אפריקה אבל טענה שהלאומיות הפאן-אפריקאיתהפאן־אפריקאית אינה פתרון לבעיות השחורים, הן באפריקה עצמה והן מחוצה לה (בעיקר הפזורה השחורה באמריקה). לאומיות זו היא בפירוש פוליטית וטריטוריאלית בדרישותיה הלאומיות הברורות להגדרה עצמית, והעצמאות המשתמעת ממנה. ללאומיות האנטי-קולוניאליתהאנטי־קולוניאלית היו שלבים שונים של התפתחות עד לגיוס ההמונים ל"לאומיות של המון". דוברה המוביל היה קוואמה נקרומה והוא קרא לצאת לפעולה ולמאבק בלתי מתפשר שיכריע את המעצמה הקולוניאלית לסגת ולהפסיק את הדיכוי וההשפלה של העמים הנחשלים באפריקה. קריאתו של נקרומה לייסוד "ממלכה פוליטית" שתפתח את אפריקה, איחדה את ההמונים במאבקם לעצמאות.

בלאומיות האנטי קולוניאלית הדגש היה במישור הפוליטי, אך היו בתוכו גם זרם סוציאליסטי ואף מרקסיסטי חזק, ואלה ביקשו להדגיש את הפיתוח, התיעוש, המודרניזציה והקדמה. סגנון הלאומיות החדשה היה מיליטנטי, אם כי לא היה אלים בהכרח, וזאת משום שהושפע עמוקות מרעיונותיו של [[מהטמה גנדי]]. גנדי היה מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את [[תנועת העצמאות ההודית]] במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית. גנדי נחשב לסמל ההתנגדות הלא-אלימההלא־אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא -־ פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה -־ דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה אצל תנועות שונות לזכויות אדם ולחופש ברחבי העולם{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=נויברגר בנימין|שם=חזרה לפוליטיקה: המדינה המודרנית, לאומיות וריבונות|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=תשע"א|עמ=258-261}}}}.

מגמה נוספת עסקה שהתנגדה לפאן-אפריקניזםלפאן־אפריקניזם הייתה תנועת הסוציאליזם אפריקני: ההוגה הוא הנשיא הראשון של טנזניה -־ ג'וליוס נייררה שחשב שהאמצעי העיקרי ליצור זהות משותפת היא באמצעות אידאולוגיה שוויונית. הסוציאליזם האפריקני אינו מחקה דגמים אחרים של סוציאליזם אלא מדובר באידאולוגיה לאומית אותנטית. הסוציאליזם האפריקני דחה מספר עקרונות מהסוציאליזם האירופי כמו שהדת היא אופיום להמונים, לא הכל סובב סביב מניעים כלכליים אלא גם לדת וגם לפוליטיקה יש השפעה על עיצוב המערכת המדינית. ניסיון להפוך את המדינות האפריקניות למאוחדות, להשליט סולידריות. לדוגמה הוא לקח את ברית המועצות שהיא פדרציה בין עמים שונים שמה שאיחד אותם היא הזהות האידאולוגית. מדובר בחזרה למקורות, לתקופה הקדם-קולוניאליתהקדם־קולוניאלית, לחברה המסורתית בה היה שוויון בין הקהילות כאשר כל אחת מעבדת את שטחיה ואין פערי מעמדות בולטים מאחר שכולם נהנים מעזרה הדדית. הקהילה המסורתית מסמלת אחווה, שלמות, הרמוניה ונכונות להקרבה למען הכלל -־ נייררה כינה את הסוציאליזם המסורתי -־ משפחתיות. הסוציאליזם האפריקני (בדומה לאירופי) שאף לחולל מהפכה חברתית וכלכלית -־ להביא לתיעוש מואץ ומשק ריכוזי ולבטל את השוק החופשי והאינדיבידואלי. התבססות על שוויוניות וקהילתיות. בסופו של דבר התפיסה כשלה מבחינה כלכלית, טנזניה הפכה לאחת המדינות העניות באפריקה.

עם זאת התפתח גם זן לאומי אנטי קולוניאלי אלים (בעיקר במושבות של התיישבות לבנה -־ בקניה, באנגולה, בקמרון, במוזמביק, בגינאה ביסאו, ברודזיה, זימבבווה, ובדרום מערב אפריקה -־ נמיביה). אף שהלאומיות האנטי קולוניאלית הייתה בעיקרה טריטוריאלית, נשמר גם בה גוון גזעי מובהק.

בתחילת שנות השישים נראה היה שאפריקה מתפצלת לא רק למדינות ריבוניות, אלא גם לגושים יריבים. הארגון המשותף ה'''"אפרו-מלגשיאפרו־מלגשי"''' (OCAM) הוקם על ידי הפרנקופונים השמרנים שנכללו בו [[חוף השנהב]], [[בנין]], [[בורקינה פאסו|וולטה עילית]], [[קמרון]], [[הרפובליקה המרכז-אפריקאית|הרפובליקה המרכז־אפריקאית]], [[צ'אד]], [[הרפובליקה של קונגו]], [[גבון]], [[מדגסקר|הרפובליקה המלגשית]], [[מאוריטניה]], [[ניז'ר]] ו[[סנגל]]. כנגדם הוקם בשנת 1961 גוש קזבלנקה הרדיקלי, שנכללו בו [[מרוקו]] והממשלה הגולה של [[אלג'יריה]], [[לוב]], [[מצרים]], גאנה, [[מאלי]] ו[[גינאה]]. תגובת הנגד הייתה הקמת גוש [[מונרוביה]] מצירוף של מדינות הארגון האפרו-מלגשיהאפרו־מלגשי הפרנקופוניות ושל מדינות אנגלופוניות שמרניות ([[ניגריה]], ליבריה, סיירה לאון) כמו גם אתיופיה ו[[תוניסיה]]. לוב, בהנהגת המלך אידריס סנוסי, השתייכה באותה עת לשני הגושים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=נויברגר בנימין|שם=אפריקה ויחסים בין לאומיים|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=תשע"א|עמ=223 - 240}}}}.

* [[הצבעים הכלל-אפריקאיים|הצבעים הכלל־אפריקאיים]]

* [[פאן-ערביות|פאן־ערביות]]

* [[אפרו-אמריקאים|אפרו־אמריקאים]]

* נויברגר, בנימין. "הארגון לאחדות אפריקה/ האיחוד האפריקני", '''אפריקה ביחסים הבין-לאומייםהבין־לאומיים''', האוניברסיטה הפתוחה, רעננה תשע"א, 223 -־ 240.

* נויברגר, בנימין. "מלאומיות פאן-אפריקניתפאן־אפריקנית באמריקה לריבונות ול 'בניין אומה' טריטוריאלית באפריקה הפוסט-קולוניאליתהפוסט־קולוניאלית", '''חזרה לפוליטיקה''', [[מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], ירושלים תשס"ט, 245 -־ 273.

* נויברגר, בנימין. "דמוקרטיה, דמוקרטיזציה ודה-דמוקרטיזציהודה־דמוקרטיזציה באפריקה", '''צמיחת המדינות החדשות באפריקה,''' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1979 (תשל"ט) -־ 1981 (תשמ"א).

* שגב, מ'. שילוני, א'. פיין, צ'. '''הפיתוח והתכנון המרחבי : ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה''', ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים, ירושלים תשע"א, 105 -־ 113.

* Kuryla, Peter. “Pan-Africanism”“Pan־Africanism”, in ''ENCYCLOPAEDIA BRITANNICA'', Taken from the web address [https://www.britannica.com/topic/Pan-Africanism#toc664787main https://www.britannica.com/topic/Pan־Africanism#toc664787main]

*Schramm, Katharina. “African Homecoming, Pan-AfricanPan־African Ideology and Contested Heritage”, ''Journal Of African Archaeology,'' 2011.

*Tite Tiénou, “Blyden, Edward Wilmot,” in ''Biographical Dictionary of Christian Missions'', ed. Gerald H. Anderson (New York: Macmillan Reference USA, 1998). [http://www.bu.edu/missiology/missionary-biography/a-c/blyden-edward-wilmot-1832-1912 http://www.bu.edu/missiology/missionary־biography/a־c/blyden־edward־wilmot־1832־1912]