לוקיוס קורנליוס קינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזרתי-בוט (שיחה | תרומות)
מ להלחם ⟸ להילחם (באמצעות WP:JWB)
שורה 13:
סטרבו נלחם למראית עין בכוחות המורדים אך לרוב לא נקט בפעולה כלשהי. בצרתה הכריזה הממשלה על נתינת זכויות האזרחים לכול הקהילות האיטלקיות שמרדו בהם (ובכך מחקו את כל הישגי הרומים במלחמה האיטלקית) מתוך תקווה לגייס לעצמם כוחות חדשים. הממשלה הצליחה לגייס בצעד זה רק כעשרת אלפים איש. בלית בררה קראו האצילים למטלוס פיוס ולצבאו בסמניום לנטוש את מלחמתו שם, ולבוא לעזרתם. מריוס וקינה, כתגובה, העניקו לסמאניטים את כל דרישותיהם הפוליטיות וגייסו לעצמם חיל עזר סמאניטי.
 
מריוס המשיך בטקטיקה שלו של ניתוק רומא מדרכי האספקה, וכבש את אריניום, חסם את הטיבר, וכבש את כל היישובים ששלטו על מבואות רומא ליבשה. רעב ו[[מגפה|מגפות]] החלו להכות בעיר רומא, בצבאות הממשלה ובכוחותיו של סטרבו, מפילים אלפים מהם. כוחות הממשלה, שתוגברו בצבאו של מטלוס ושרידי כוחותיו של סטרבו (שמת במגפה) נפגשו עם מחנה המורדים מול גבעות האלבנים האיטלקיות. אולם החיילים של צבא הממשלה הפגינו חוסר רצון מובהק להלחםלהילחם ומטלוס נסוג איתם בחזרה לכיוון העיר. הצבא של מריוס וקינה הגיעו לשערי העיר, העריקות של חיילים ממחנה האצולה הלכו וגברו, ואפילו עבדי רומא החלו לברוח לצבאו של מריוס בשל ההבטחה לחירות שהבטיח להם. בלית בררה נכנעה הסיעה השלטת בעיר לפני מריוס וקינה, כאשר בקשתה היחידה היא הימנעות המנצחים מטבח דמים.
 
שערי העיר נפתחו וקינה צעד בראש לגיונותיו לתוכה, ואילו מריוס התעקש שיסירו מעליו את הנידוי שהטיל עליו סולה. עם הסרת החרם נכנס מריוס לעיר והחל במרחץ דמים שנמשך עשרה ימים ברומא לבדה, ובאיטליה כולה מספר חודשים. כל החשובים והבולטים בין מנהיגי האופטימטים הוצאו להורג ורכושם הוחרם. ביניהם הקונסול אוקטאוויוס, עשרות קונסולים לשעבר, עשירי רומא, מצביאים מפורסמים, בני בריתו לשעבר של גאיוס עצמו, ועוד עשרות אחרים. מריוס אפילו לא טרח להעמידם למשפט, והשתמש בפלוגות שהורכבו מעבדים לשעבר לרצוח את מיטב האצולה הרומית. מעשיו של מריוס החרידו אפילו את בני בריתו הפופולרים, קינה וסרטוריוס, אולם גם הם פחדו מידו של זה, וקינה אף בחר במריוס להתמודדות יחד איתו על הקונסולט של שנת [[86 לפנה"ס]].