ריקימר – הבדלי גרסאות

משמעות העסקה בין ליאו הראשון לגאיזריק התבררה במהרה. פלקידיה, בתה של ליקיניה אאודוקסיה, נישאה לאוליבריוס, אחד מבני הגנוס האצילי אניקיאנוס. אחרי מותו של סוורוס ב-[[15 באוגוסט]] [[465]]—יש הטוענים שבעקבות הרעלתו על–ידי ריקימר—התייצב גאיזריק כמגנו של בית תיאודוסיוס ותבע כי אוליבריוס יירש את מקומו באיטליה.

 

 

המצב נותר בעינו, בלי החלטה מכרעת, משך שנה וחצי, עד שבשנת [[467]] ערכו הונדלים מסע פשיטה גם על הפלופונסים, דבר שגרם לליאו הראשון להבין כי סכנה חמורה מרחפת מעל המסחר באזור הים התיכון. הוא החליט להציב מועמד נגדי לאוליבריוס, את [[אנתמיוס]], שהיה חותנו של הקיסר מרקיאנוס ועל–כן, באופן מסוים היה גם הוא משויך לבית תיאודוסיוס. תמיכתו של ריקימר במהלך הושגה באמצעות הבטחת נישואים לביתו של אנתמיוס, וכך התאפשרה הגעתו של האחרון לאיטליה והכתרתו כקיסר ליד רומא ב-[[12 באפריל]] [[467]].

כך, בהדרגה, התפצלו שרידי האימפריה לשניים, כך שבשנת [[472]] נוצרו שתי ממלכות כמעט נפרדות: הקיסר שלט ברומא, ואילו הפטריקיוס ריקימר ב[[מילאנו|מדיולנום]] שבצפון. [[אפיפניוס בישוף טיקינום|אפיפניוס]] בישוף [[טיקינום]] ניסה לפייס בין השניים ואחרי–כן נשלח אוליבריוס מקונסטנטינופול, לכאורה כדי להשיג פיוס, אך למעשה כדרך מתוחכמת של ליאו להפטר ממקורבו של גאיזריק, כיוון שבמקביל למסעו לאיטליה נשלח שליח שהורה לאנתמיוס להוציא להורג את אוליבריוס. ריקימר לכד את השליח והוביל לתוצאה ההפוכה מזו שאליה התכוון הקיסר: ריקימר הכתיר את אוליבריוס לקיסר האימפריה המערבית באפריל [[472]].

 

 

אף שמקורות רבים מגלים עוינות לריקימר, ומתארים אותו כאדם בוגדני ונכלולי, ניתן להעריך את הצלחתו באמצעות השוואה בין המצב באיטליה בתקופת שלטונו, משך כמעט עשרים שנה, וההתמוטטות המהירה שבאה אחרי מותו. בניגוד לסטיליקו או אאטיוס, שנהנו משליטי בובה מאריכי ימים אך חלשי אופי וכנועים, לא הצליח ריקימר למנות שליט בובה כרצונו. היחיד שהיה קרוב לכך היה סוורוס, אך גם הוא מת אחרי תקופה קצרה.