התחייה הגותית – הבדלי גרסאות

ב[[אנגליה]], [[נצרות אנגליקנית|הכנסייה האנגלית]] עברה תחייה של [[אנגלו-קתוליות]] ואידאולוגיה של מנהגי פולחן בצורת [[תנועת אוקספורד]]. כתוצאה מכך, התעוררה תשוקה לבנות הרבה כנסיות, כדי לספק מקום לתפילה ופולחן עבור האוכלוסייה הגדלה. תשוקה זו מצאה תומכים בקרב האוניברסיטאות, שם החלה להיווצר ה[[אקסליסיולוגיה|תנועה האקסליסיולוגית]]. תומכיה האמינו שהאדריכלות הגותית הייתה הסגנון היחיד שראוי ל[[כנסייה]] קהילתית, והעדיפו תת-סגנון מסוים של האדריכלות הגותית - Decorated Gothic ([[אדריכלות גותית#האדריכלות הגותית באנגליה|סגנון גותי אנגלי מקושט]]). "The Ecclesiologist", בטאוןביטאון של [[קיימברידג' קמדן סוסייטי]], היה ביקורתי מאוד כלפי כנסיות שנבנו בפחות מאמות המידה המחמירות של הסגנון הגותי המקושט, דבר שגרם להיווצרות סגנון חדש בשם "גותיקה ארכאולוגית", סגנון שיצר את המבנים הכי דומים לגותיקה של ימי הביניים. ברם, לא כל אדריכל או יזם נסחף בידי גל האקסליסיולוגיה. על אף שהתחייה הגותית הצליחה להפוך לסגנון אדריכלות מוכר ונפוץ, הניסיון לקשר אותה עם התפישה של עליונות הכנסייה, דבר שנתמך על ידי פיוג'ין והתנועה האקסליסיולוגית, היה שיקוץ בעיני אלה שהחזיקו בעקרונות אוניברסליים או לא קונפורמיסטיים. הם אימצו את התחייה הגותית רק בזכות איכויות [[אסתטיקה|אסתטיות]] ו[[רומנטיקה|רומנטיות]], ו/או שילבו אותה עם סגנונות אחרים, או אימצו סגנון גותי פשוט יותר מצפון [[אירופה]], ולפעמים שלושתם ביחד. דוגמה למבנה כזה היא [[בית הקברות אבני פארק]] האקומני שתוכנן בידי האדריכל [[ויליאם הוסקינג]].