הספרייה הלאומית – הבדלי גרסאות

בתחילת ימיה של הספרייה, שכנו כל הספרים בשני ארונות קטנים בביתו של לואיס אונגר, אולם עם גידולה של הספרייה, בשנת 1894, נשכר עבור הספרייה מבנה קטן{{הערה|ביתו של היווני מָנוֹלִי, לאחר מכן היה ידוע כ[[רולה פלויד#בית פלויד בירושלים|ביתו של רולה פלויד]] ([[חיים באר]], "מבית מנולי לבית עמיאל", '''על ספרים ואנשים''' 7, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, 1993, עמ' 3-9}} ליד [[שכונת אבן ישראל]], שם התאפשרה גם פתיחתו של אולם קריאה. באותה השנה, ביזמתו של [[יהושע סירקין]], הוחלט רשמית על יסודה של '''ספרייה לאומית''', על בסיס מדרש אברבנאל שהייתה רק ספרייה '''ירושלמית'''{{הערה|'''קצור זיכרון דברים החמשי לוועד בית הספרים הכללי לספרות ישראל''', ירושלים, תרנ"ד}}. בעקבות זאת, אף אוחדה ספרייתו של בן-יהודה לתוך מדרש אברבנאל, ויצא קול קורא למשלוח ספרים וכסף.

 

 

עם גידולה של הספרייה, החלו מנהליה לתור אחרי בניין רחב ידיים יותר וחסין יותר מפני דליקות, אותו מצאו בבית עמיאל שבסמוך ל[[מגרש הרוסים]]{{הערה|חיים באר, "פרק עלום בתולדות הספרייה הלאומית - מבית מנולי לבית עמיאל (1896-1902)", [[אריאל (כתב עת)|אריאל]] 100-101, ירושלים, 1994, עמ' 15-26}}, ולשם עברה הספרייה בחודש סיון תרנ"ו{{הערה|{{המליץ|דוד ילין|מכתבים מירושלים (יח)|1896/06/25|00400}}}}. אולם למניעת מצב זה, בו הם תלויים בחסדי בעל הבית ונאלצים מפעם לפעם לטלטל את כל אוספי הספרייה לבית חדש, פעלו למען בניין קבע לספרייה. איסוף הכסף התחיל בשנת 1894, ובשנת 1899 קנו מנהלי הספרייה בהקפה מגרש ב[[רחוב החבשים]]. טקס הנחת אבן הפינה נערך בשנה שלאחר מכן{{הערה|ראו את נאומו של פינס במעמד זה: {{HebrewBooks|[[אליעזר רפאל מלאכי]]|"דרשת ר' יחיאל מיכל פינס ז"ל (בשעת הנחת אבן-הפינה לבניין הספרייה הלאומית בירושלים)"|12866|'''תלפיות''' א, ניו יורק, תש"ד-תש"ה, עמ' 753–764|עמוד=297}}}}. הבניין נועד להיות אדיר-ממדים, אולם הכסף הספיק לבנות רק אגף אחד מתוך התכנון. בשנת 1902 נחנך בניין ספריית בני ברית שנודע גם בשם "בית נאמן", ובסיוע קרן [[משה מונטיפיורי]] סילקו את חובם לבעל הקרקע{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' טז}}.