הקרב על מוסקבה – הבדלי גרסאות

מבחינה טקטית היו השבועות הבאים בין המוצלחים שידע הצבא הגרמני. בצפון הצליחו הכוחות הגרמנים להגיע עד לפאתי העיר לנינגרד ולהשלים את כיתורה של העיר, ואילו בדרום התחוללה מערכת כיתור ענקית אשר הסתיימה בהשלמת הכיבוש של אוקראינה כולה ובהשמדת ארבע ארמיות סובייטיות באזור קייב. הגרמנים טענו שמספר השבויים שנפלו לידיהם במערכה זו עלה על 650,000, ואילו לפי המקורות הסוביטייםהסובייטיים זה היה המספר הכולל של החיילים שהשתתפו במערכה, ורבים מהם נהרגו ונפצעו במהלכה. מבחינה אסטרטגית, היה המדובר בעיכוב רב משמעות בהסתערות הסופית על מוסקבה. בדיעבד, אין ספק שעיכוב זה היה אחת הסיבות העיקריות של הכישלון הגרמני לכבוש את מוסקבה לפני כניסת החורף. בתחילת ספטמבר [[1941]] היטלר יכול היה להורות לכוחותיו להיערך למגננה במהלך החורף, ולחדש את המתקפה על מוסקבה באביב [[1942]]. אולם הפיקוד הגרמני העריך שעדיין ניתן יהיה לכבוש את העיר לפני סוף אוקטובר. ב-[[2 באוקטובר]] [[1941]] החלה קבוצת הארמיות המרכזית, תחת פיקודו של [[פדור פון בוק]] בהתקפה על מוסקבה, תחת שם הקוד מבצע "טייפון".

הכוחות הסובייטים בחזית המרכזית - "חזית המילואים", "חזית בריאנסק" ו"חזית קלינין" - שהגנו על מרחב מוסקבה, ספגו אבדות כבדות מאוד בשלב הראשון של המתקפה הגרמנית, אך המשיכו להילחם בעוז. הגרמנים [[כיתור|כיתרו]] כוחות סוביטייםסובייטיים גדולים ממערב למוסקבה מדרום לבריאנסק ובאזור [[ויאזמה]]. ב־[[3 באוקטובר]] נפלה העיר [[אוריול]], דבר שהשלים את כיתור הכוחות מדרום מערב למוסקבה בכיס בריאנסק. למעלה מחצי מיליון חיילים סובייטים כותרו בשני כיסים אלו, בעוד עיקר הכוח המשוריין הגרמני מתקדם מזרחה, אל מוסקבה. ב־[[10 באוקטובר]] קיבל [[גאורגי ז'וקוב]] את הפיקוד על החזית המערבית ועל הגנת מוסקבה. באמצע אוקטובר סגרו הגרמנים על מוסקבה משלושה כיוונים, תוך לחימה קשה באזורי [[וולקולמסק]] ו[[מוז'ייסק]], ותפיסת העיר [[קלינין]].

במערכה על מבואות מוסקבה הפגינו הכוחות הסוביטייםהסובייטיים במקרים רבים נחישות וגבורה נואשת. אחד ממעשי הגבורה, שזכה בדיעבד לפרסום רב על ידי התעמולה הסובייטית, היה [[המיתוס של אנשי פאנפילוב|קרב בלימה שניהלה יחידה קטנה]] מדיוויזיית הרובאים ה-316, בפיקוד גנרל [[איוואן פאנפילוב]] באזור וולוקולמסק, נגד כוחות שריון גרמניים עדיפים. אמנם בדיעבד התברר שרוב פרטי סיפור הקרב, כפי שפורסמו בעיתונות הסובייטית, לא היו מדויקים (ב[[לשון המעטה]]), אך הוא משקף את האווירה ששררה בקרב לוחמי הצבא האדום, שהשתתפו בקרבות המגננה הקשים במבואות מוסקבה, והבינו שאסור להם להמשיך לסגת ויש להגן על מוסקבה עד האיש האחרון.