הבדלים בין גרסאות בדף "רב סעדיה גאון"

נוספו 546 בתים ,  לפני 3 חודשים
עריכת פסקת המשנה על פי דף השיחה, ועריכות משנה המסתעפות מכך.
(רבי אברהם אבן עזרא ==> אברהם אבן עזרא)
(עריכת פסקת המשנה על פי דף השיחה, ועריכות משנה המסתעפות מכך.)
'''רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון''' ([[יולי]] [[882]] – [[21 במאי]] [[942]]), המכונה גם בקיצור: '''רס"ג,''' היה [[איש אשכולות]], מ[[גאונים|גאוני]] [[בבל]]. בגיל 46 מונה ל[[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת סורא]] ב[[בגדאד]].
 
רס"ג היה בקיא ב[[כתבי הקודש]] היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שרווחו באותה עת. היקף מפעלו ה[[ספרות]]י היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון ה[[עברית]] ו[[דקדוק]]ה, [[פיוט]]ים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים [[פילוסופיה|ופילוסופיים]]. רס"גבתחומים רבים הוא גםנחשב למייסד וראשון. הוא הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית באופן שיטתי, בהשפעת המדקדקים של השפה ה[[ערבית]] שפעלו באותה עת., ועל לפיכךכן הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי [[ימי הביניים]]. עלשפת תלמידיוכתיבתו בתחוםהייתה זה[[ערבית נמניםיהודית]], המדקדקיםוהוא החשוביםמראשוני הרבנים שכתבו בהרחבה בשפה זו, ולכן הוא נחשב למייסד הספרות הערבית-יהודית{{הערה|Scheindlin, Raymond P. (2000). A Short History of the Jewish People: From Legendary Times to Modern Statehood (Illustrated ed.). Oxford University Press US. p. 80.}}. הוא גם הראשון שחיבר ספר שיטתי ומקיף ב[[דונשפילוסופיה בן לברטיהודית]], ספר ו[[מנחםאמונות בן סרוקודעות]]. שפתכמו כתיבתוכן, הייתההוא הראשון שלחם ב[[ערבית יהודיתקראים]] בכלים ספרותיים ושיטתיים.
 
==תולדות חייו==
 
== השפעתו ==
במפעליו הספרותיים והפילוסופים, ביסס רס"ג את היהדות הרבנית. רבי [[אברהם אבן עזרא]], פילוסוף יהודי שחי לאחר רס"ג, כינה את רס"ג "ראש המדברים בכל מקום", כשכוונתו לשבח את בקיאותו של רס"ג בכל המקצועות ובמיוחד בפילוסופיה;, ואת העובדה שבמקצועות רבים היה רס"ג חלוץ וסולל דרך. הרמב"ם שיבח בעקיפין את רס"ג כשהסביר מדוע עסק בחישוב קצין האסור: "לפי שהיו בני דורו בעלי סברות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא, עליו השלום, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם, וחיזק ממנה מה שנתדלדל"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/teyman1-2.htm איגרת תימן]}}. פרשנות המקרא שלו השפיעה רבות על פרשני המקרא ב[[ספרד]], ב[[תימן]] ובארצות המזרח, כגון: [[יהודה אבן בלעם]], אברהם אבן עזרא, [[יונה אבן ג'נאח]], [[תנחום הירושלמי]], [[אברהם בן שלמה (תימן)|אברהם בן שלמה]] ואחרים.
 
ב[[פוסטאט]] שבמצרים, תחת כהונתו של רבי [[מצליח הכהן גאון]], דבקה הקהילה הארץ–ישראלית בדרכו של רס"ג. רבי מצליח נשא דרשות המבוססות על חיבוריו של רס"ג, וחכמי הקהילה עיבדו חיבורים של רס"ג לתועלת העם{{הערה|{{צ-מאמר|שם=דרשה לחג השבועות, מתוך סדרת דרשות וחיבורים מבית מדרשו של רס''ג בפוסטאט|קישור=https://www.academia.edu/39396463/דרשה_לחג_השבועות_מתוך_סדרת_דרשות_וחיבורים_מבית_מדרשו_של_רסג_בפוסטאט|כתב עת=בית אהרן וישראל|מחבר=יהודה זייבלד}}עמ' יד-טו}}.
 
==פיוט ודקדוק==
רס"ג נחשב לראשון מבין [[מדקדקי העברית בימי הביניים]], ותלמידיו בתחום זה הם [[דונש בן לברט]] ו[[מנחם בן סרוק]]; הוא החל לעסוק בדקדוק ובמילון של [[לשון המקרא]], וכן ערך מהפכה בתחום לשון ה[[פיוט]]ים. הוא פיתח לראשונה תפיסה דקדוקית מסודרת של העברית (לאחר שנפגש בצעירותו עם עולמם של [[בעלי המסורה]] הטברנית, ועל רקע התפתחות מקבילה אצל המדקדקים ה[[ערבית|ערביים]]). לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, את החיבור "שבעים מלים בודדות" שבו פירש מילים יחידאיות במקרא וכן את "האגרון", [[מילון עברי]] מצומצם. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את תפיסתו הלשונית.
 
לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המוארכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיעי הושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ – הכול על סמך צורות מקראיות. גם בבחירת אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר ב[[מילים יחידאיות בתנ"ך|מילים יחידאיות]]. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנון [[אלעזר הקליר|הקלירי]], כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל וה[[משקלים סגוליים|משקלים הסֶגוֹלִיִּים]]. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית ל[[שם פעולה]], בדומה ל[[ערבית]].
 
לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה של [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירת ספרד]], שמחבריה (ובהם תלמידו [[דונש בן לברט]]) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה{{הערה|יוסף טובי, פיוטי רב סעדיה גאון, ע"ד, פרק שביעי, עמ' 229-250.}}. אברהם אבן עזרא, שמבקר בחריפות בפירושו ל[[מגילת קהלת]] את לשון הפיוטים הקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על שתי הבקשות שחיבר "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש"{{הערה|פירוש אבן עזרא לקהלת ה, א.}}.