בלי חרות ומק"י – הבדלי גרסאות

נוספו 29 בתים ,  לפני שנתיים
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
הסיסמה נאמרה בעת המגעים על הקמת הקואליציה ו[[ממשלת ישראל הראשונה|הממשלה הראשונה]]. מטרת האמרה הייתה לסמן את גבולות הלגיטימיות הפוליטית במדינה הצעירה. מחד בן-גוריון פסל את [[מק"י]] שהיא מפלגה [[קומוניזם|קומוניסטית]] ופרו-[[ברית המועצות|סובייטית]] שהיוותה סמן [[שמאל פוליטי בישראל|שמאלי]] קיצוני ב[[הכנסת|כנסת]], ומאידך פסל את [[תנועת החרות]] שהשתייכה ל[[ציונות רוויזיוניסטית|ציונות הרוויזיוניסטית]] והיוותה סמן [[ארגוני ימין בישראל|ימני]] קיצוני בכנסת.
 
הקונצנזוס שבן-גוריון יצר נסדק לאחר פרישתו. ערב [[מלחמת ששת הימים]] צירף ראש הממשלה [[לוי אשכול]] את [[גח"ל]] (סיעה משותפת לתנועת החרות ול[[המפלגה הליברלית הישראלית|מפלגה הליברלית]]) ל[[ממשלת ישראל השלוש עשרה|ממשלתו]] וכעבור עשר שנים זכה [[הליכוד]] (מפלגהרשימה שהיוותה איחוד של מפלגות הימין, כולל תנועת החרותחרות) בבחירותב[[הבחירות לכנסת התשיעית|בחירות הכלליותלכנסת]] והרכיב [[ממשלת ישראל השמונה עשרה|ממשלה]] בראשות [[מנחם בגין]], מנהיג תנועת החרות.
 
מק"י מעולם לא הייתה חלק מן הקואליציה, אולם [[חד"ש]] (רשימה שמק"י היא מרכיב מרכזי בה) תמכה מהאופוזיציה ב[[ממשלת ישראל העשרים וחמש]] בראשות [[יצחק רבין]], שהייתה [[ממשלת מיעוט]], ובכך מנעה את הפלתה. היא המשיכה לתמוך גם ב[[ממשלת ישראל העשרים ושש]] בראשות [[שמעון פרס]], שהוקמה לאחר [[רצח יצחק רבין]].