הבדלים בין גרסאות בדף "תאוות בצע"

נוספו 32 בתים ,  לפני 8 חודשים
המיתולוגיה היוונית ==> מיתולוגיה יוונית
מ (גניבה ⭠ גנבה (באמצעות WP:JWB))
(המיתולוגיה היוונית ==> מיתולוגיה יוונית)
 
'''תאוות בצע''' היא תשוקה עזה וכמיהה ל[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ו[[עושר]] חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד מ[[שבעת החטאים]] של ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]]. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי-כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי ב[[קבלת שוחד]] ו[[טובות הנאה]], למשל.
 
סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך [[מידאס]] מ[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]], שביקש מ[[דיוניסוס]] שכל מה שייגע בו יהפוך ל[[זהב]]. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.
 
ב[[יהדות]], הדיבר האחרון מ[[עשרת הדיברות]], [[לא תחמוד]], נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו [[גזל]], [[גנבה]], שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, [[ריבית]] וכדומה. בעל [[ספר משלי]] מגנה את התכונה כשלעצמה ({{תנ"ך|משלי|א|יט|קצר=כן}}; {{תנ"ך|משלי|טו|כז|קצר=כן}}), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם ({{תנך|ירמיה|ו|יג|קצר=כן}}; {{תנך|ירמיה|ח|י|קצר=כן}}). במקרא, [[יתרו]] יועץ ל[[משה]] למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע ({{תנ"ך|שמות|יח|כא|קצר=כן}}). ב{{תנ"ך|שמואל א|ח|ג}} מסופר על בניו של [[שמואל הנביא]], השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך.