תאוות בצע – הבדלי גרסאות

'''תאוות בצע''' היא תשוקה עזה וכמיהה ל[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ו[[עושר]] חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד מ[[שבעת החטאים]] של ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]]. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי-כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי ב[[קבלת שוחד]] ו[[טובות הנאה]], למשל.

 

 

ב[[יהדות]], הדיבר האחרון מ[[עשרת הדיברות]], [[לא תחמוד]], נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו [[גזל]], [[גנבה]], שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, [[ריבית]] וכדומה. בעל [[ספר משלי]] מגנה את התכונה כשלעצמה ({{תנ"ך|משלי|א|יט|קצר=כן}}; {{תנ"ך|משלי|טו|כז|קצר=כן}}), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם ({{תנך|ירמיה|ו|יג|קצר=כן}}; {{תנך|ירמיה|ח|י|קצר=כן}}). במקרא, [[יתרו]] יועץ ל[[משה]] למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע ({{תנ"ך|שמות|יח|כא|קצר=כן}}). ב{{תנ"ך|שמואל א|ח|ג}} מסופר על בניו של [[שמואל הנביא]], השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך.