ויקיפדיה

המחתרת היהודית בבלגיה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
מ החלפות (ארגונ, כנסייה , אידאולוג), עיצוב, תקלדה, קישורים פנימיים, מינוס ⟸ קו מפריד
שורה 1:
'''המחתרת היהודית בבלגיה במלחמת העולם השנייה''' הייתה חלק מ[[המחתרת הבלגית]] {{אנ|Belgian Resistance}} הכללית, שפעלה בשנים [[1941]]–[[1944]], כחלק מה[[התנגדות יהודית בשואה|התנגדות היהודית בשואה]]. חבריה עסקו בהצלת ילדים, [[זיוף תעודות|זיוף מסמכים]], פעולות [[סבוטז'|חבלה]] ובמתן עזרה ליהודים ול[[פרטיזן|פרטיזנים]]. אף על פי שהיוו חלק מהמחתרת הכללית בבלגיה, הצליחו חברי המחתרת היהודים לשמור על אופיים היהודי.
 
== רקע ==
בבלגיה, עד פלישת [[גרמניה הנאצית]] היו בין 70,000<ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://www.jwmww2.org/המחתרת_היהודית_בבלגיה|הכותב=משה פלדמן|כותרת=המחתרת היהודית בבלגיה|אתר=הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-ii|תאריך=|שפה=עברית|תאריך_וידוא=9 יוני 2020}}</ref> – ל-90ל־90,000 יהודים.<ref name=":0" /> רובם מהגרים, אשר הגיעו מ[[מזרח אירופה]], [[גרמניה]], [[אוסטריה]] ו[[צ'כיה|צ׳כיה]],<ref name=":3">{{צ-מאמר|מחבר=שלמה קלס|שם=פעולות המרי והלחימה היהודית בבלגיה בתקופת השואה|כתב עת=ציון|עמ=482-463|כרך=מ״ז, חוברת ד׳|שנת הוצאה=תשמ״ב|קישור=|מו"ל=החברה ההיסטורית הישראלית, ירושלים}}</ref> התגוררו בעיקר בערים [[אנטוורפן]] ו[[בריסל]],<ref name=":0" /> [[שרלרואה|שארלרואה]] ו[[לייז'|לייז׳]].<ref name=":6" /> הם הועסקו כפועלים בתעשייה (בעיקר בתעשיית ה[[יהלום|יהלומים]] שהחלה להתפתח באותה עת),<ref name=":7" /> אך השתלבו גם בחיי המסחר.<ref name=":0" /> הם לא הצטרפו לקהילה היהודית הבלגית, אלא התרכזו בקהילות משלהם או שכלל לא הצטרפו לארגונים יהודים.<ref name=":6" />
 
ב-10ב־10 במאי [[1940]], כאשר פלשו הגרמנים לבלגיה, ברחו רוב היהודים ל[[צרפת]]. אולם חלקם (כ-45כ־45 אלף), חזר לבלגיה, הואיל והכוחות הגרמנים פלשו לצרפת, כחודש לאחר מכן.
 
בחודש יוני 1942, הוציא ה[[ממשל צבאי|ממשל הצבאי]] הגרמני בבלגיה ״צו גירוש״, שנקרא גם ״צו התייצבות לעבודות כפייה במזרח״. מקום הריכוז לפני הגירוש למזרח אירופה – [[פולין]], היה בעיר [[מכלן]] (Malines) ששימשה תחנת מעבר.<ref name=":3" /> הצו עורר מחאה בקרב תושבי בלגיה, החל מפשוטי העם, פקידי ממשלה ופקידי עירייה, פעילים ממוסדות וארגונים, ועד אישי ציבור בכירים ביותר, אשר נחלצו לעזור ולהצילם מידי הנאצים. בין הפעילים שניסו לעזור, היו המלכה-האם [[אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים|אליזבט מבוואריה]], אשר פנתה ל[[אדולף היטלר|היטלר]], בבקשה לבטל את הצו. יתרה מכך, [[אנשי כמורה]] אף הם הצטרפו למחאה, הבולט בהם היה ה[[חשמן|קרדינל]] ונ{{קישור שפה|אנגלית|Jozef-רויErnest (Vanvan Roey)|ון רוי}}, שהיה ראש הכנסיההכנסייה הקתולית בבלגיה,<ref name=":7" /> ששלח שלוש פניות ללו[[קריית הוותיקן|ותיקן]] בבקשת עזרה ליהודים וביטול ״צו הגירוש״.<ref name=":4">{{קישור כללי|כתובת=http://www.moreshet.org/?CategoryID=288&ArticleID=634|הכותב=שלמה קלס|כותרת=הצלת יהודים בבלגיה|אתר=מורשת|מידע נוסף=ילקוט מורשת 37|תאריך=יוני 1984|שפה=עברית|תאריך_וידוא=14 יוני 2020}}</ref>
 
יש לציין שבמִנְהָל האזרחי במדינות [[מזרח אירופה]], שלט ה[[אס אס|אס.אס.]], ואילו בבלגיה ובצפון צרפת שלט [[ממשל צבאי]] (Militar-verwaltung).<ref name=":3" />
שורה 13:
הגרמנים, בנוסף ל״צו הגירוש״, דרשו עם פלישתם לבלגיה להקים את ה"[[יודנראט]]" שהוא איגוד יהודי בלגיה (Association des Juifs en Belgique).<ref name=":3" /> מקום מושבו היה בריסל<ref name=":6" /> ובראשו נבחר לעמוד הרב [[שלמה אולמן]], שהיה בעברו [[רב צבאי]],<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.antinaziresistance.org/Apps/WW/page.aspx?ws=cfda0459-dc1a-471e-a2b4-8c9bfc8bd5d2&page=d376ff94-4ed4-4117-8444-b784f4526a01&fol=fd3d78b1-674e-484b-bd12-a90c10683f94&code=fd3d78b1-674e-484b-bd12-a90c10683f94&box=88793e81-f5cf-4841-9291-ebaae597f5eb&_pstate=item&_item=e7f781fc-54d5-4916-967e-9555a4a879b6|הכותב=|כותרת=ההתנגדות היהודית בבלגיה|אתר=ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות|תאריך=}}</ref><ref name=":3" /> והתפטר מהתפקיד בשנת 1942.<ref name=":6" /> האיגוד מנה שבעה חברים מקומיים ומספר פליטים יהודים, יוצאי גרמניה.<ref name=":3" /> בשל חיכוכים רבים, שהיו בין ה״יודנראט״ וה[[גסטפו|גסטאפו]], מונה איש קשר – ר׳ הולצינגר, שהיה ממוצא גרמני,<ref name=":5" /> כאשר אחד מתפקידיו היה האחראי על נושא הגירושים בבלגיה.<ref name=":6">{{צ-ספר|מחבר=דן מכמן|שם=בימי שואה ופקודה: קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=תשמ״ח|כרך=יחידה 10}}</ref> הולצינגר נחשד בקיום קשרים הדוקים מדי עם הגרמנים, וחשד זה הביא להירצחו על ידי איש המחתרת אהרון רקובר. קודם הוצאתו להורג הוצתה כרטסת האוכלוסייה היהודית בבלגיה, שנשמרה במשרדי ה״יודרנראט״ על ידי אנשי מחתרת מקבוצה המכונה Partisans des Belge Armée.<ref name=":5" /> זאת ועוד, הופעל איום על מלשינים יהודים. פעולות אלו, היוו הוכחה, כי קיים ארגון בקהילה היהודית, שהתנגד לגרמנים.<ref name=":3" /> הואיל וכך, ובראותם שה״יודנראט״ אינו משתלט על היהודים, זימנו הגרמנים את חבריו ואסרו במקום חמישה מהם, שלושה שוחררו מיד ושניים אחרים נשלחו למזרח אירופה.<ref name=":3" /> לאחר הירצחו של הולצינגר, הפסיק הגסטאפו לבקש רשימות שמות יהודים, ונטל על עצמו את התפקיד.<ref name=":2" />
 
בראש [[מחלקת הילדים ב״יודנראט״]], שהייתה בפיקוחו המלא של הגסטאפו, עמד בתחילה עד שנעצר על ידי הגרמנים, [[מוריס הייבר]], שהיה גם איש המחתרת וחבר ב״וועד להגנת יהודים״. במקומו מונה אלפרד בלום<ref name=":7">{{צ-ספר|מחבר=סילבן ברכפלד|שם=החיים במתנה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=ידיעות אחרונות, ספרי חמד|שנת הוצאה=1981|מתרגם=ידידה ברכפלד-פרידמן|מהדורה=|שפה=עברית|עריכה=ציפי פינגלה}}</ref> ועזרה לו פאני אלברט, אשר הייתה מגיעה מדי פעם למשרדי הגסטאפו לעדכן את הרשימות. במטה הגסטאפו, הייתה כרטסת רשימות שמיות של הילדים וכתובות מגוריהם, ועותק ממנה היה במחלקת הילדים ב״יודנראט״. רוב הילדים היו יתומים מאב או מאם או משניהם, היו ילדים שגדלו בבתי יתומים לפני המלחמה, והיו ילדים שנמסרו לתושבים הבלגים הלא יהודים, ומשנגמר הכסף להוריהם, נמסרו ל״יודנראט״, או ישירות לגסטאפו. ההגבלות על היהודים בבלגיה התייחסו גם לילדים, אף כי הייתה הבטחה מצד הגרמנים, שלא יאסרו או יגלו אותם והם הועברו למחנה המעבר מכלן. במכלן הוקמו עבורם בתי ילדים וכן הוקמו בתי אבות לזקנים. יתרה מכך, מוסדות אלו החל מאביב 1943, אף הורחבו. האישור להקמת המוסדות ניתן על ידי הגרמנים לאור העובדה שהם החליט, להשלות ולחפות על השקר שלהם לגבי השילוחים למזרח אירופה, וכן, כי ההנהגה הצבאית הגרמנית ביקשה להגיב בחיוב להפצרותיהם של המלכה-האם אליזבט והמזכירים הכלליים.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=http://www.children-holocaust2.co.il/ילדי-החיים-הישרדותם-של-חמש-מאות-ילדים|הכותב=|כותרת=ילדי החיים (הישרדותם של חמש מאות ילדים יהודים מציפורני הגסטפו בבלגיה הכבושה בזמן השואה)|אתר=ילדים בשואה – מיזם תיעוד|מידע נוסף=המידע מסתמך על הספר: סילבן ברכפלד, ילדי החיים
(הישרדותם של חמש מאות ילדים יהודים מציפורני הגסטפו בבלגיה הכבושה בזמן השואה) , משרד הבטחון , ההוצאה לאור . 1991|תאריך=|שפה=עברית|תאריך_וידוא=13 אוגוסט 2020}}</ref><ref name=":4" />
 
בתי-היתומים היהודיים שהיו קיימים קודם למלחמה, נמסרו אף הם לפיקוח ה״יודנראט״. עליהם נמנו בית- היתומים באנטוורפן בהנהלת רוזי רוטשילד ובית- היתומים בבריסל בהנהלת יונה טיפנברונר. כל שאר בתי- הילדים הוקמו על ידי ה״יודנראט״, ומספרם הגיע בערך ל- 600ל־600 נפש. באביב 1944 היו בתחנת המעבר: 7 בתי- ילדים, 4 [[בית אבות|בתי- אבות]] ו[[בית חולים|בית-חולים]] אחד.<ref name=":1" />
 
== אירגוניםארגונים נוספים ==
ברחוב היהודי פעלו שני ארגונים עצמאיים שהייתה ביניהם תחרות עוד בתקופה שלפני השואה, והם הצטרפו לפעולות מחתרתיות לאחר פלישת הגרמנים לבלגיה:<ref name=":3" />
* ארגון "[[סולידאריטה]]" (סולידריטט) – נוסד על ידי הקומוניסטים היהודים, ומטרתו הייתה פעילות מתוך [[סולידריות חברתית|סולידריות]] כלל-יהודיתכלל־יהודית ותרומה רבה להצלת ילדים ומבוגרים.<ref name=":0" />
* ארגון "[[עזרה הדדית]]" – הוקם על ידי "[[פועלי ציון שמאל]]", מפלגה יהודית [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] [[ציונות|ציונית]], שאהדה את [[ברית המועצות]]. חברי הארגון פיתחו פעילות ציבורית ותרבותית, וכן נטלו חלק חשוב בהצלת היהודים.<ref name=":0" /><ref name=":3" />
 
שורה 26:
בלגיה היא המדינה היחידה, לעומת ארצות אחרות, שניתן להתייחס ולדון בפעילות המחתרתית היהודית שבה, הואיל והחברה היהודית בה, בתקופת הכיבוש הגרמני שמה לה למטרה לפעול כנגדו. החל מקיץ 1942, פעלו קבוצות מחתרת יהודית שהתוו את הדרך לערעור מעמד ה״יודנראט״ בעיני השלטונות.<ref name=":6" />
 
בשנת [[1941]], נוסד בעזרתם ובסיועם של ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] "[[הוועד להגנת היהודים בבלגיה|הוועד להגנת יהודים]]" (C.D.J. - Comité de Défence des Juifs), שהיה ארגון מחתרתי יהודי, אשר הגן על התושבים היהודים ואף על התושבים הבלגיים.<ref name=":3" /> הוועד הוכר כגוף מייצג על ידי תנועת ההתנגדות (הרזיסטאנס) הבלגית, וכן על ידי [[הממשלה הבלגית הגולה]] ב[[לונדון]].<ref name=":5">{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%206107.pdf|הכותב=לוסיין שטיינברג|כותרת=פעולות להצלת יהודים בבלגיה ובצרפת|אתר=יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה|תאריך=|שפה=עברית|תאריך_וידוא=3 אוגוסט 2020}}</ref> הוא ריכז בתוכו את רוב הכוחות והחוגים היהודים המאורגנים,<ref name=":3" /> פרט לשני ארגונים יהודים שלא הצטרפו -– נציגי המפלגות הדתיות ו[[הבונד|ה״בונד״]].<ref name=":3" /> ״הוועד להגנת יהודים״, היה למעשה שלוחה של אחד מארגוני המחתרת הגדולים ביותר בבלגיה -– ה- F.I (״החזית למען העצמאות -Front de l'indépendance),<ref name=":7" /> שהורכב משתי שלוחות - ה־M.P וה־P.A. ה־P.A, הוקם במתכונת צבאית: חבריו גויסו באופן מלא והשקיעו את כל זמנם למאבק ולחימה; ה־M.P היווה מעין סוג של חיל מילואים מקומי, שהיה מוכן להתייצב לכל קריאה.
 
לאחר שחרור בלגיה מעולה של גרמניה הנאצית, הוכרו על ידי הממשלה הבלגית שני סוגי לוחמי המחתרת: אלו שהשתתפו ב״[[מרי מזוין|מרי מזוין״]], ואלו שהשתתפו רק ב"[[מרי אזרחי|מרי האזרחי]]".<ref name=":3" />
 
"הוועד להגנת יהודים" הוקם ביוזמתו של [[גרט יושפה]] (Ghert Jospa), שהיה קומוניסט פעיל מאוד בקרב ה[[הגירה|מהגרים]] היהודים ב[[בריסל]]. יושפה צרף אליו את מנהיג מפלגת "פעילי ציון שמאל" -– [[אבוש ורבר]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jwmww2.org/soldier.aspx?id=10960|הכותב=|כותרת=אבוש ורבר|אתר=מוזיאון הלוחם היהודים במלחמת העולם ה-II|תאריך=|שפה=עברית|תאריך_וידוא=2 אוגוסט 2020}}</ref> (Werber) שהיה נציג שני הכוחות הפעילים היחידים ברחוב היהודי. לאחר הצטרפותו של אבוש ורבר, התוו השניים תוכנית פעולה שהניעה אישים מרכזיים נוספים להצטרף. באוגוסט [[1942]] התקיימה ישיבת היסוד של ה״וועד להגנת יהודים״, ועם הקמתו נוצרה חזית מחתרתית נרחבת ומאוחדת ברחוב היהודי.<ref name=":0" /><ref name=":3" />
 
אחד הגורמים להצלחת פעילותו של הוועד היה העובדה, שחבריו היו בעלי השקפות ודעות שונות -– קומוניסטים, ציונים מכל הגוונים, יהודים בלגים, בלגים רבים שהיו לא יהודים. כל אלה יכלו לשמור על זהותם וייחודם (כלומר, הקומוניסטים נשארו קומוניסטים, הציונים הכללים שמרו על צביונם כציונים כלליים, ואיש ״פועלי ציון שמאל״ נשאר חבר מפלגת ״פועלי ציון שמאל״ וכו').<ref name=":5" />
 
יתרה מכך, כל פעילי ה״וועד להגנת יהודים״ היו חברים בארגוני מרי בלגיים שונים, ומספר חברים מרכזיים אף המשיכו בפעילותם גם ב״איגוד יהודי בלגיה״. ה״וועד להגנת יהודים״ נחשב בעצם, כארגון ״[[מרי אזרחי]]״ להצלת יהודים נרדפים, ולאחר המלחמה, רוב חבריו הבולטים הוכרו כלוחמים גם מטעם ״מרי מזוין״. הכפילות שאפיינה את פעילות חברי הארגון אשר השתייכו גם למסגרות מחתרתיות אחרות, קבעה את צביונו ואופיו של הארגון -– חיבור בין אידיאולוגיותאידאולוגיות ודרכי לחימה שונות בדרך מגוונת ומאוזנת. דהיינו, מצד אחד שיתוף פעולה עם כוחות רבים: כוחות פרטיים, קבוצות, ארגונים ומוסדות. ומנגד, שימור עצמאות הגופים הללו ככל האפשר.<ref name=":3" />
 
הפיצול הארגוני לא פגם באחדות הארגון ובמטרותיו. אך עם זאת, הוסיף להתנהל ולהתקיים, מאבק [[פוליטיקה|פוליטי]] סמוי וגלוי על עמדות ההשפעה בין הזרמים השונים ששולבו בתוך הארגון, ובמיוחד בין הקומוניסטים ובין המחנה הציוני. כל צד ייחס ערך עליון לא רק להצלת חייו של דור העתיד, אלא גם לעיצוב דמותו האידאולוגית.<ref name=":3" />
שורה 44:
* כספים וניירות מזויפים
* יצירת קשר עם עיתונות ותעמולה<ref name=":3" />
ה״וועד להגנת יהודים״, היה אחד הארגונים שהצליח להציל מספר רב של ילדים ומבוגרים, קיימת סברה שבסביבות 43,000-3000–4,000 ילדים, ועזרה ליותר מ-10מ־10,000 מבוגרים יהודים.<ref name=":5" /> הוועד יחד עם המחתרת היהודית וכן גופים נוספים, הקימו בשיתוף פעולה עם המחתרות הלא-יהודיות רשת מקומות מסתור נרחבת, שנועדה להסתיר יהודים הן בבתים פרטיים והן במוסדות. בעיקר דאגו להסתיר את הילדים.<ref name=":1" />
 
זאת ועוד, בשנת [[1940]], התחזקה התעמולה נגד הנאצים, והעיתונים השונים, שירדו למחתרת קראו להימנע ולהגיע למפעלים הפועלים למען הגרמנים. מלבד זאת, קראו ועודדו לפעול לנידוי מלשינים ובוגדים.<ref name=":3" />
שורה 50:
שני הארגונים ״סולידאריטה״ ו״עזרה הדדית״, פעלו יחד נגד בעלי בתי החרושת לפרוות. אנשיהם שיגרו מכתבי איום לפרוונים, צוירו כרזות על בתי הפרוונים וכן הפיצו כרוזים שכוונו לכלל האוכלוסייה, וקראו להימנע משיתוף פעולה עם הגרמנים. פעילות זו גרמה לכך, שבעלי המפעלים ששיתפו פעולה עם הגרמנים הלשנו על היהודים בפני ה[[גסטפו|גסטאפו]].<ref name=":3" />
 
אחת מקבוצות המחתרת הקטנות, שקמה נגד הגרמנים הייתה ביוזמתו של [[יעקב גוטפרוינד]], אשר צרף אליו שני חייטים -– וולף וייכמן (מאוחר יותר הוצא להורג על ידי הגסטאפו) והרשל יעכימעק, כל השלושה התארגנו למאבק נגד המפעלים העובדים למען הגרמנים. במשך הזמן הצטרפו אליהם אקטיביסטים נוספים, ובסופו של דבר הצטרפה הקבוצה לפרטיזנים, שפעלו בבריסל והוענק להם השם ״הבטליון של גוטפרוינד״.<ref name=":3" /> אנשי הקבוצה, עסקו בתכנון פעולות חבלה וטרור כנגד הפרוונים, בתי חרושת שעבדו למען הגרמנים, והמלשינים והבוגדים. בשנת 1942, העלו באש בית חרושת שיצר מדים עבור ה[[ורמאכט|וורמכט]] וכן בית חרושת לייצור [[קאוצ'וק|קאוצ׳וק]]. בסוף אותה שנה, בעת שהתכוננו לפוצץ פסי רכבת נתפסו ונהרגו שניים מאנשי החולייההחוליה, ושבוע מאוחר יותר נתפס מפקד החולייההחוליה. בתגובה לכך, חדרו אנשי החולייההחוליה שנשארו בחיים, לביתו של קצין ס.ס. וירו בו ובאשתו. אחד מחברי החולייההחוליה היה מוריס רוזנצוויג (נתפס והוצא להורג).<ref name=":2" /> הגרמנים הכריזו פרס גבוה למי שיסגיר את הרוצחים. נוסף לכך, השקיעו אנשי הקבוצה מאמץ רב בגילוי מלשינים והתנקשו בהם. אנשי המחתרת היהודית חיבלו בפעולת המוסדות היהודים ומנעו מהם למסור לידי הגרמנים את הכרטסת עם שמות היהודים, שרובם לא היו אזרחים בלגים. באחת הפעולות נפצע גוטפרוינד ואושפז בבית חולים, אולם נחטף על ידי חבריו, והועבר למקום מבטחים.<ref name=":3" />
 
המבצע החשוב ביותר, שהוציאה המחתרת לפועל בעזרת אנשי מחתרת בלגים, היה ההתקפה על רכבת המגורשים -– המשלוח ה-20ה־20, שיצא ממחנה האיסוף מכלן ב-19ב־19 באפריל [[1943]] לכיוון ל[[פולין]]. בתיאום עם קבוצה שהוכנה לכך במחנה המעבר, הצליחו המתקיפים לשחרר כ-600–700כ־600–700 יהודים, כ־200 נתפסו, ואחרים הצליחו להימלט. עשרות נפצעו ולמעלה מ-60 מ־60 אנשים נהרגו. אלה שהצליחו לברוח ולהימלט, קיבלו עזרה והוסתרו על ידי המחתרת. הייתה זו הפעולה היחידה באירופה שבה רכבת אשר הובילה יהודים ל[[מחנה השמדה]] הותקפה.<ref name=":3" />
 
מבצע נוסף, היה התקפה על [[בית החולים טירלמונט]], מבצע שחולצו בו הפצועים שהובאו ממשלוח ה-20ה־20. גם מבצע זה גבה קורבנות מאנשי המחתרת.<ref name=":3" />
 
מתוך כ־65,000 יהודים שהיו בבלגיה בשנות המלחמה שרדו כ־35,000. מתוכם ניצלו למעלה מ־23,000 על ידי המחתרת וביניהם כ־3000כ־3,000 ילדים, ואילו כ־10,000 מצאו מקלט בכוחות עצמם.<ref name=":3" /> בתקופת הכיבוש והגירושים למזרח אירופה בעיקר ל[[אושוויץ]], נספו כ-29כ־29,000 איש.<ref name=":2" />
== לקריאה נוספת ==
* יחיל, ל' (1987), '''השואה''', הוצאת שוקן ירושלים ותל אביב.
שורה 64:
 
== ראו גם ==
•* [[יהדות בלגיה]]
•* [[הטרנספורט העשרים]]▼
 
•* [[שואת יהודי בלגיה]]▼
▲• [[הטרנספורט העשרים]]
 
▲• [[שואת יהודי בלגיה]]
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/המחתרת_היהודית_בבלגיה"