איש שמן – הבדלי גרסאות

נקודת התורפה בבניית פצצה בעלת מנגנון קריסה הייתה טמונה בקושי ליצור תהליך דחיסה סימטרי. דחיסה א-סימטרית הייתה מביאה לפליטת מסת הפלוטוניום אל מחוץ לגוף הפצצה, ובכך לשיבוש תהליך הביקוע הגרעיני ולפיצוץ לא יעיל של [[פצצה מלוכלכת]] (פצצה קונבנציונלית המזוהמת ב[[פסולת גרעינית]] ובחומרים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]]). על הקושי התגברו על ידי התקנת חומר הנפץ הרגיל כמערך "עדשות נפץ" הידרודינמיות - חומרים נפיצים בצפיפויות שונות - אשר מיקדו את גלי ההדף בתוך הכדור המתפוצץ כלפי פנים, בדומה לאופן שבו עדשה אופטית ממקדת קרני אור.

 

 

ב-1 באוגוסט 1945 כבר היו מוכנות שתי פצצות גרעין - "ילד קטן" ו"איש שמן" - ושלישית הייתה בשלב בנייה מתקדם. אורך הפצצה "איש שמן" היה 2.34 מטרים, קוטרה 1.52 מטר ומשקלה 4.63 טון. כפי שניתן להסיק משמה, רוחבה היה כפליים ויותר מרוחב "ילד קטן" אך משקלה גדול ממנה רק ב-10 אחוז.

באותה עת נזנח מנגנון "איש רזה" עקב רמת הביקוע הגבוהה שלו והוא הוחלף במנגנון "ילד קטן" (מעבר לאורניום 235 במקום 239 וקיצור אורך הפצצה). שינוי זה איפשר לחזור לתכנון הקודם של B-29 ולכן מטוס Pullman הוחזר לתצורה המקורית שלו ובספטמבר 1944 הוטס לבסיס חיל האוויר וונדובר ביוטה, שם ביצע עוד ניסויי הטלה עד שנפגע בתאונת נחיתה בדצמבר.

<!--לשלב בהמשך: "פצצות דלעת"{{אנ|Pumpkin bomb}} הוא הכינוי לפצצות קונבנציונליות שנבנו כחלק מפרויקט מנהטן על מנת לדמות את מתקן "איש שמן" לטובת אימונים -->

== הפצצת נגסאקי ==

[[קובץ:Nagasakibomb.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פטריית העשן אחרי הפצצת נגסאקי]]