שם פרטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
ישנם שמות שקיים עבורם כינוי מקובל, הסיומות הנפוצות ביותר לשמות עבריים הם קיצור השם בסיומת "אִי" - יוסי, אלי, יוני, דני, מוטי, בני, אבי, צחי וקובי, במקום יוסף, אליהו, יונתן, דניאל, מרדכי, בנימין, אברהם, יצחק ויעקב בהתאמה. לעיתים המטרה בכינוי קיצור, היא להקל על מקומו של הילד בחברה הישראלית בשימוש שמות שנתפסים כארכאים וכבדים, כך רבקה הופכת לריקי, רחל לחלי, שולמית לשולי, יוכבד ליוכי, מלכה למלי, אפרים לאפי, יחזקאל לחזי, ויהושע לשוקי.
סיומות נוספות שנועדו להקליל שמות כבדים, הן צירוף של האות קוף כסיומת כמו דוביק, דודיק, שמוליק, אריק ושרוליק (דב, דוד, שמואל, אריה, ישראל), ושל אותיות "קה" בסיומת כמו שייקה, חיימקה, פרוייקה וצביקה (שי/יהושע, חיים, אפרים, צבי). סיומת פחות נפוצה היא הוספת סיומת "וּש" כגון לילוש, חגיתוש וחנוש (לאה, חגית, חנה). אצל חרדים נפוצה סיומת "ל'ה" כגון אברימל'ה, רוחל'ה ושרל'ה (אברהם, רחל, שרה). ישנם כינויים שמושפעים מהגייה אנגלית של שמות בתנ"ך כמו ליצחק - איציק (בהשפעת אייזיק) וליעקב - ג'קי (בהשפעת ג'קוב). באנגלית מקובלים קיצורים כגון דייב במקום דייוויד, ליז במקום אליזבת. ב[[רוסית]] קיימים שמות חיבה מקובלים לכל השמות, והשימוש בהם בפנייה למבוגרים מיועד להביע אי-פורמליות. דוגמאות: נטאשה במקום נטליה, סשה במקום אלכסנדר, וְטולה במקום אנטולי.
בישראל אדם מכונה לעיתים בכינוי שהוא ספציפי לו ובחלק מהמקרים מוכר יותר מאשר שמו הרשמי. דוגמאות מוכרות הן כינוייהם של אנשי צבא בכירים. [[רפאל איתן]] שכונה "רפול" ו[[מרדכי גור]] שכונה "מוטה" נשאו כינוי שנגזר משמם הפרטי. לעיתים נגזר כינוי דווקא משם המשפחה, [[אברהם דשא (פשנל)]] כונה "פשה". אך הכינוי לא בהכרח נגזר מהשם הרשמי. דוגמאות לכך הם [[משה יעלון]] המכונה "בוגי", [[יצחק הרצוג]], המכונה "בוז'י", והסופר [[אברהם ב. יהושע]] המכונה "בולי", שהוסיף את תחילית הכינוי, האות ב', לשמו הספרותי. לעיתים הכינוי הוא תזכורת לאירוע. לעיתים הוא נגזר מאפיון של האדם, [[משה לוי]] מכונה "משה וחצי" בשל גובהו. בכינויים אלו קיים מעין חותם אישי של האדם שמייחד אותו מהיתר.
| |||