שמירת נגיעה – הבדלי גרסאות

על אף שההלכה בנושא עתיקה, המונח "שמירת נגיעה" התפתח בדורות האחרונים עקב תופעת החילון שגררה את הצורך להסביר לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות את ההלכה האוסרת מגע הבא לבטא חיבה או קרבה בין [[גבר]] ו[[אישה]]. בדרך כלל השימוש במונח נעשה כדי לתאר אדם מסוים כ"'''שומר נגיעה'''", במשקל "'''שומר שבת'''" ו"'''שומר כשרות'''" אף שנחשב להרבה פחות נפוץ מהם.

איסורי הערווה השכיחים הם 'איסור [[אשת איש]]' - אישה נשואה אסורה לכל הגברים שאינם בעלה, '[[הרחקות הנידה|איסור נגיעה באשה נידה]]' - אישה יהודייה שנטמאה בדימום מה[[רחם]] (כגון ב[[המחזור החודשי|מחזור החודשי]]) וטרם נטהרה ממנו באמצעות [[טבילה (יהדות)|טבילה]], וכן איסור נגיעה באישה [[גוי]]ה - שאסורה בנגיעה לכל גבר יהודי ב[[גזירת חכמים]], למרות שכיום כשכולם [[טמא מת|טמאי מתים]] אין זה מוסיף עליהם טומאה.

לגבי [[לחיצת יד]] בין גבר לאישה, נחלקו ה[[פוסק|פוסקים]] בשאלה האם כשהיד כבר הושטה ללחיצה אסור לקבלה מחמת חשש תאווה, או שיש לקבלה בשביל למנוע [[הלבנת פנים|עלבון]]. היו שהציעו להימנע מהלחיצה אך בד בבד להסביר לצד השני בנימוס את הסיבה ואת חשיבות שמירת ה[[הלכה]], וכך לא להקל בחומרת איסור הנגיעה ואף לא בחומרת [[איסור הלבנת פנים]]. והיו שאמרו שאיסור הלבנת פנים חמור יותר והתרו ללחוץ יד מושטת.