|
==סיפורים על אבטליון==
===המעשה בהלל===
"{{ציטוט|בכל יום ויום היה עושה ומשתכר ב[[מעה|טרפעיק]]{{דרושה הבהרהמונחון|דרושהטרפעיק|tropaikon הבהרה לדוברי עברית; ולא ע"י קישור לאמטבע ברוררומי}}, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום [[ערב שבת]] היהשבתהיה, ו[[ארבע התקופות|תקופתותקופת טבת]] הייתה, וירד עליו [[שלג]] מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את ה[[שבת]]"השבת}}.
הלל היה עובד כל יום ומשתכר בטרפעיק (מטבע עתיק שערכו חצי דינר). בכל יום הוא השתמש בחצי משכרו כדי לשלם על הכניסה לבית המדרש, ובחציו האחר לפרנס את משפחתו. יום אחד לא מצא עבודה כדי להשתכר, ולא הרשו לו להיכנס לבית המדרש. אך לא רוצה לפספס לימוד תורה, ולכן החליט לעלות על גג בית המדרש ולהקשיב מהארובה לדברי התורה מפי שמעיה ואבטליון. הלל עלה לגג בערב שבת בחורף וירד עליו שלג. בבוקר כשעלה השמש שמעיה שאל את אבטליון למה השמש לא מאירה לתוך הבית, כמו בשאר הימים. כשהביטו למעלה הם ראו דמות בארובה, ואז עלו והורידו מהלל שלש אמות של שלג שנערמו עליו. הם דאגו להלל והושיבו אותו לפני האח ואמרו: "ראוי זה לחלל עליו את השבת". פיקוח נפש תמיד דוחה שבת, לכן היה מותר להבעיר אש כדי לחמם כל אדם, אך על אחת כמה וכמה היה ראוי לחלל את השבת בשביל הלל שסיכן את עצמו כדי לשמוע "דברי אלקים חיים".
=== הפגישה עם הכהן הגדול ===
|
