חוק יסוד: חופש העיסוק – הבדלי גרסאות

ב-22 באוקטובר 1993 פסק [[בג"ץ]] שההסדר שמנע יבוא בשר לא כשר אינו עומד במגבלות חוק היסוד{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-nf-5-485-l.pdf בג"ץ 3872/93] '''מיטראל בע"מ נגדנ' ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין ואחרים''', ניתן ב-22 באוקטובר 1993. פ"ד מז(5)כרך 485מ"ז, חלק חמישי, עמ' 485–515}}. פסק הדין עורר משבר פוליטי, ודרישה מצידה של מפלגת [[ש"ס (מפלגה)|ש"ס]] להשיב את הסטטוס קוו בנושא על כנו.

כדי למנוע את המשבר יעץ ה[[משנה לנשיא בית המשפט העליון]], [[אהרן ברק]], להוסיף לחוק היסוד [[פסקת התגברות]]{{הערה|[[גדעון ספיר (משפטן)|גדעון ספיר]], '''[[המהפכה החוקתית - עבר, הווה ועתיד]]''', [[ידיעות ספרים]], עמ' 121, הערה 229, המסתמך בין היתר על דברי ברק אצל: [[אריאל בנדור]] ו[[זאב סגל]], '''עושה הכובעים - דין ודברים עם אהרן ברק''', 2009, עמ' 57.}}. הממשלה אימצה את הצעתו ובמרץ 1994 אישרה [[הכנסת השלוש עשרה|הכנסת]] גרסה חדשה של חוק יסוד: חופש העיסוק,{{הערה|[https://www.nevo.co.il/law_html/law17/PROP-2227.pdf הצעת חוק־יסוד: חופש העיסוק (תיקון)], ה"ח 2227 מ-13 בדצמבר 1993 - הצעת החוק לתיקון חוק יסוד: חופש העיסוק;{{ש}}

לחוק הוענק [[שריון (חקיקה)|שריון]], הדורש רוב מוחלט של חברי כנסת לצורך שינויו. כן נקבע ב{{סחפ||סעיף 7}}: "אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת". באופן אירוני, סעיף זה בא לתת לחוק מעמד של ממלכתיות ולהציגו כחוק שנהנה מהסכמה רחבה, אך בפועל מספר חברי הכנסת שנדרש כדי לשנותו גדול כמעט פי שלושה ממספר חברי כנסת שחוקקו אותו.

בית המשפט העליון קבע שחופש העיסוק כולל גם את החופש לפעול בגדרו של העיסוק שנבחר ללא איסורים או הגבלות. כך למשל נקבענפסק שגם קביעהשמדיניות של המדינהאי־קבלת שלאתוצר תקבלהעיסוק תוצרים של עובדים שנעדריםמנטולי הכשרה מסוימת היא פגיעה בחופש העיסוק, הגם שאינה מטילה איסור על עצם העיסוק{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=97059360.l08|סוג=בג"ץ|עותר=ד"ר אורן לם ואחרים|משיב=בן ציון דל, מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט ואחר|ניתן ב=2 בספטמבר 1999|פד"י=כרך נ"ג, חלק רביעי, עמ' 673–694}}, בעמ' 681 מול אות שוליים ה}}. כןלגישת נקבעהשופטת שהטלת[[טובה הגבלותשטרסברג-כהן]], עלהכפפת לימודיםעיסוק המכשיריםכלשהו לעיסוקלצורך במקצועבקבלת מסויםרישיון מהווה פגיעההגבלת בחופשחופש העיסוק{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/PADI-NG-4-441-L.pdf#page=20 בג"ץ 6300/93] '''המכון להכשרת טוענות בית- דין נ' השר לענייני דתות, כבוד ראש הממשלה מר יצחק רבין ואחר''', ניתן ב-10 באוגוסט 1994. פ"ד מח(4)כרך 441מ"ח, חלק רביעי, עמ' 441–462, בעמ' 460 מול אות שוליים ז}}. גם כאשר רשות מעניקה סובסידיה רק לחלק מן העוסקים בתחום מסוים ושוללת אותה מאחרים היא פוגעת בחופש העיסוק{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_word/elyon/padi-ng-5-441-l.pdf#page=31 בג"ץ 726/94] '''כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שר האוצר ואחרים''', ניתן ב-19 באוקטובר 1994. פ"ד מח(5)כרך 441מ"ח, בעחלק חמישי, 441–488, בעמ' 471 מול אותיות שוליים ה-ו}}.

*קבוצה ראשונה של פונים בשם חופש העיסוק הם המלינים על הוראות רישוי שאינם לוקחים בחשבון את אלו שכבר עוסקים במקצוע או החלו בצעדים להיכנס למקצוע לפני השינוי בהוראות המעבר. במקרה [[פסק דין הנדלמן]] ביטל בית המשפט דבר חקיקה של [[הכנסת]], מחמת חוק יסוד: חופש העיסוק, וקבע שהאיסור על אדם שעבד במשך שנים כיועץ מס להמשיך להציג עצמו כ[[יועץ מס]] אינו מידתי ועל כן בטל. בעוד מקרים דרש בית המשפט כי יינתנו הוראות מעבר מתאימות המאפשרות לאנשים להמשיך להתפרנס ממשלח ידם ללא עמידה בדרישות רישוי חדשות. במקרים אלו, העותרים לא העלו לדיון את הוראות הרישוי עצמם, ובחלק מהמקרים אף תמכו בהם, כך שבית המשפט לא נדרש לדון בהסדרים עצמם. כך למשל, בעתירה נגד הוראות המעבר ברישוי [[רוקח]]ים, הביעו העותרים תמיכה בהוראות הרישוי החדשות, אך בקשו לעצמם פטור מהם{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=13045500.l03|סוג=בג"ץ|עותר=מתן בהט ואחרים|משיב=שרת הבריאות ואחר|ניתן ב=6 באוקטובר 2013}}}}.

* קבוצה שונה של פונים הם המלינים על איסור לעסוק בייבוא סחורה כלשהי. זה היה המקרה כאשר [[בית המשפט העליון]] קבע שחוק יסוד: חופש העיסוק אינו מאפשר למנוע ייבוא בשר טרף. מקרה נוסף היה כאשר בית המשפט קבע שהאיסור על ייבוא [[סיגריה אלקטרונית]] נעשה ללא הסמכה בחוק{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=12066650.b22|סוג=בג"ץ|עותר=אי .סיג בע"מ|משיב=המנהל הכללי של משרד הבריאות ואחר|ניתן ב=3 בדצמבר 2014}}}}.

* הוראה ל[[בית חולים]] לאפשר פרסום של שירותי חברה לביצוע טקסי [[ברית מילה]] שלא על ידי [[מוהל]]ים שאושרו על ידי הוועדה הבינמשרדיתהבין-משרדית להסמכה ולפיקוח על מוהלים{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=00026180.o08|סוג=בג"ץ|עותר=חברת פארות בע"מ|משיב=שר הבריאות ואחרים|ניתן ב=9 ביולי 2001}}}}.

לעומת זאת, הטענה שאיסור על רופא עובד מדינה לתת חוות דעת רפואית בתביעה נגד המדינה פוגעת בחופש העיסוק נדחה על ידי [[בג"ץ]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=02091980.a16|סוג=בג"ץ|עותר=ההסתדרות הרפואית בישראל ואח'ואחרים|משיב=היועץ המשפטי לממשלה ואח'ואחרים|ניתן ב=2.10.08 באוקטובר 2008}}}}.