משבר איראן (1946) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עיצוב
שורה 4:
 
==מהלך המאורעות==
בעקבות הכרזת ה[[שאה]] [[רזה פהלווי]] על הזדהותו עם [[היטלר]], שלחו [[בריטניה]] ו[[ברית המועצות]] כוחות לאיראן, בפעולה שהסתיימה בשליחת השאה לגלות ב[[מאוריציוס|איי מאוריציוס]]. בנו של השאה, [[מוחמד רזה שאה פהלווי|מוחמד רזה פהלווי]], מונה למלך החדש על ידי הכוחות הכובשים. ב-[[1941]] נכבשו חלקים מאיראן על ידי כוחות בריטיים, ו[[הצבא האדום]] כבש את החלקים הצפוניים של המדינה. דרך [[איראן]] עבר חלק משמעותי של הסיוע שהועבר מ[[ארצות הברית]] ל[[ברית המועצות]] במהלך המלחמה עם [[גרמניה]] הנאצית. במרץ [[1945]] כוחות בריטניה החלו לעזוב את שטחי [[איראן]]. בהתאם להסכם שגובש גם [[הצבא האדום]] היה צריך לחזור לתחומי ברית המועצות. במקום זאת, סטלין ניסה להרחיב את שטח ההשפעה הסובייטי על ידי עזרה בבניית מדינות עצמאיות חדשות. במסגרת זו, סייעה [[ברית המועצות]] בהקמת [[בדלנות כורדית באיראן|הרפובליקה הכורדית]], תחת שלטונו של [[קאזי מוחמד]]. הנושא היה במרכזה של [[החלטה 3 של מועצת הביטחון של האו"ם]]. לאחר שברית המועצות נאלצה לעזוב את איראן עקב לחצים אמריקאיים, כבש הצבא האיראני, בסיוע כוחות שכנים, את [[מהאבד]], הבירה הכורדית. מנהיגי הרפובליקה הכורדית נתלו בכיכר המרכזית של מהאבד ב-[[1947]].
 
הסכסוך היה לאחד הגורמים בהתפתחות ההבדלים ביחסים פוליטיים בין ארצות הברית וברית המועצות. הסכסוך גם היה חלק משלביה הראשונים של [[המלחמה הקרה]].