לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניקוד השם
שורה 77:
יגאל שוורץ ענה לטענות אלו, שזכותה של הוועדה להחליט מה היא ספרות יפה, מיהו משורר ומיהו פזמונאי ללא שום קשר להטיה פוליטית. עם זאת, הוא הבטיח שבאתר הדיגיטלי, בו אין הגבלה של מקום, יתרחבו השוליים ויוספו היוצרים החסרים.<ref>[[מיה סלע]], יגאל שוורץ: "[https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.2361842 קיבלתי איומים על חיי בעקבות דבריו של דן מרגלית]", באתר [[הארץ]], 29 ביוני 2014</ref>
 
מנגד, כתב המבקר [[אריק גלסנר]] על הלקסיקון, כי: "חשיבותו הגדולה היא בעיניי סמלית. באופן מוחשי מציג הלקסיקון את הרפובליקה הספרותית הישראלית, כמו מראֶה שהיא קיימת באופן קונקרטי באמצעות אלף עמודיו [...] ככלל, זה מפעל מבורך, שערכו הסמלי אינו פחות מערכו הממשי, כלומר מהמידע העובדתי התמציתי שיש בו על הסופרים שנכנסו בשעריו."<ref>[https://arikglasner.com/2014/07/11/על-לקסיקון-הקשרים-לסופרים-ישראלים/ על לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים] עותק של הטור מידיעות אחרונות כפי שמופיע בבלוג האישי של אריק גלסנר</ref>
 
במקביל הצביעה טל לוין, העורכת הראשית של אתר [[עכבר העיר]], כי פסילת הלקסיקון על רקע פוליטי מעידה יותר על השיח הישראלי מאשר על הפרויקט עצמו: "לכל עבודה של קאנוניזציה יהיו כנראה מבקרים, ואפשר שחלק מהביקורות אפילו מוצדקות, אלא שהמקרה של לקסיקון הסופרים בא ללמד הרבה יותר על השיח האלים והמתלהם שהתרגלנו בו מאשר על ספרות. הוא רומס באחת מאמץ אקדמי רחב היקף."<ref>טל לוין, [https://www.haaretz.co.il/gallery/night-life/1.3274596 טור עורכת: האלימות שעושה את הביחד], [[עכבר העיר]], [[הארץ]], 3 ביולי 2014</ref>