פסקליה ופוגה בדו מינור – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Bach C minor Passacaglia Variation 1.png|שמאל|ממוזער|250px|וריאציה מס 1 מתוך 20 הבאות אחרי ההופעה הראשונה של האוסטינטו לבדו בבס. בוריאציהבווריאציה זו כל הקולות נשמעים והאוסטינטו מופיע ב[[בס (קול)|בס]] (הקול הנמוך בעוגב).]]

[[קובץ:Bach C minor Passacaglia with ostinato in treble.png|שמאל|ממוזער|250px|וריאציה מס 11. בוריאציהבווריאציה זו האוסטינטו מופיע ב[[סופרן]] (הקול הגבוה בעוגב).]]

מקור צורת הפסקליה בספרד של המאה ה-17 כקטע הקשור בריקוד (מקור השם pasar - ללכת, calle - רחוב). [[ג'ירולאמו פרסקובלדי]] באיטליה ביסס אותה כסדרת וריאציות על נושא החוזר על עצמו (ה[[אוסטינטו]]) ב[[בס (קול)|בס]] (תפקיד הקול הנמוך). הפסקליה של באך פותחת בהצגה ישירה של האוסטינטו בתפקיד הבס לבדו. האוסטינטו כאמור בעל 15 תווים ב-8 תיבות ובמשקל שלושה רבעים. אחרי כן מופיעות זו אחר זו 20 וריאציות על אותו נושא. הנושא בדרך כלל ממשיך להופיע בבס בפדל של העוגב כשמעליו מופיעים פיתוחים מוזיקליים שונים. בכמה מהוריאציות התפקיד מופיע בקול הגבוה (ה[[סופרן]] - למשל בוריאציהבווריאציה 11 - כלומר בהופעה ה-12 של הנושא אם סופרים גם את הצגת הפתיחה) או שהוא מפוצל ועובר בין כל הקולות (בוריאציהבווריאציה 5). בניית המתח מגיעה לשיא רגשי בוריאציהבווריאציה מס 12 ואחריה מעין אינטרמצו מלודי בשלוש הוריאציות הבאות שאחריהן שוב באות חמש וריאציות אינטנסיביות יותר כסיכום. פרשנים שונים מחלקים את 20 הוריאציות בצורות שונות{{הערה|שם=למדן|[https://scholarworks.iu.edu/dspace/bitstream/handle/2022/17237/Nave_Carol_2013.pdf?sequence=1 תעוד הביצועים השונים לפסקליה בדו מינור רי"ב 582] עמוד 15}}. למשל נגנת העוגב מארי קלייר אליין מראה איך אפשר לחלק את הוריאציות לשלשות כשכל שלשה כוללת ציטוטים מכוראל לותראני אחר (בדומה לכוראלים ב[[הספרון לעוגב|ספרון לעוגב]] של באך). קוביאשי דוגל במבנה של בנייה מתמדת המגיעה לשיאה רק בסיום. למרות חוסר הסכמה בנושא, קארל נייב בעבודת הדוקטוראט שלו{{הערה|שם=למדן}} ממליץ למבצע\ת לבחור חלוקה כלשהי ולתכנן לפיה את הבצוע, כולל תכנון הרגיסטרציה (בחירת חלילי העוגב שיעשה בהם שימוש בקטעים השונים), הקצב, ה[[ארטיקולציה]], וה[[קישוטים (מוזיקה)|קישוטים]]. כל אלה לא צוינו בתווים המקוריים. בתקופת הבארוק ככלל לא היה נהוג לכלול הוראות בצוע כאלה בתווים ועל המבצע\ת היה לתכנן אותם בעצמו.

פוגה היא קטע מוזיקלי למספר קולות, בדרך כלל שקולים בחשיבותם, שמעבירים ביניהם ומעבדים [[נושא מוזיקלי]] אחד או יותר. באך כתב פוגות רבות שהתאימו לסגנון ה[[קונטרפונקט]] החביב עליו. בפסקליה ופוגה במי מינור הפוגה מתחילה ישירות עם סיום הוריאציההווריאציה ה-20 של הפסקליה (למעשה הצליל הראשון של הפוגה הוא חלק מ[[אקורד]] הסיום של הוריאציההווריאציה). הפוגה כוללת שלושה נושאים החוזרים בעיבודים שונים בין הקולות. הנושא הראשון הוא המחצית הראשונה (ארבע התיבות הראשונות) של האוסטינטו של הפסקליה - ברבעים וחצאים. הנושא השני שמופיע כמעט מיד עם הנושא הראשון מבוסס על המחצית השנייה של האוסטינטו - בשמיניות. הנושא השלישי שבא אחר כך הוא בשש-עשריות. בגלל ההיצמדות והקירבה הנושאית של הפוגה לאוסטינטו של הפסקליה - יש הרואים בפוגה את הוריאציההווריאציה ה-21 של הפסקליה (ולכן לפעמים כל היצירה נקראת פשוט הפסקליה במי מינור של באך).