תקופת המחסור בחשמל – הבדלי גרסאות

ב-[[16 באפריל]] 1951 נפגש אברהם רוטנברג עם שר האוצר [[אליעזר קפלן]] והודיע לו כי חברת החשמל לא תהיה מסוגלת לעמוד בדרישה הגוברת לחשמל, וכי אין מנוס מקיום קיצוב בהספקה, שלא היה כמוהו בארץ עד כה. קפלן הבין את ההשלכות הנרחבות והקשות של מצב זה. יומיים לאחר הפגישה עם רוטנברג העלה קפלן את הנושא בישיבת הממשלה. קפלן הביע את מורת רוחו כלפי התנהלות החברה אולם התנגד לדרישה שעלתה להלאים באופן חד צדדי את החברה. כדי להתמודד עם המשבר הוחל משטר של קיצוב בהספקת החשמל{{הערה| {{מעריב|מ. מייזלס|מיצרך חדש נכנס למסגרת הקיצוב: החשמל|1951/04/21|00200}}}} על כל צרכני החברה - משקי בית, תעשיינים וחקלאים{{הערה|{{דבר||בשבוע הרביעי לקיצוב החשמל|1951/06/04|00504}}}}. אזרחים נדרשו להגביל את הצריכה בשעות הבוקר והצהריים ופקחים של חברת חשמל ביקרו בבתים ופיקחו על אכיפת איסורים אלה, מי שהוכרז 'עבריין מועד' היה צפוי לעונש של ניתוק הספקת החשמל{{הערה|{{מעריב||רבים נענשו בהפסקת החשמל|1951/12/26|00304}}}}. בתעשייה הונהגו משמרות ייצור, ובחלק מימות השבוע עבדו במפעלים בשעות הלילה במקום בשעות היום. החל משנת 1952 הסדירה הממשלה באמצעות חקיקה לשעת חירום את חוקי העבודה כדי להתיר עבודה בשעות הלילה, והסכמים בין התאחדות בעלי התעשייה לבין ההסתדרות הסדירו את שאלת שכר העובדים בשעות הלילה{{הערה|{{קול העם||נחתם חוזה על שעות העבודה בשעות בקשר לצמצומים החדשים בחשמל|1951/10/16|00404}}}}. בעקבות הפסקות חשמל נפגעה לעיתים תכופות גם הספקת המים לצרכנים. אמינותה של החברה נפגעה קשות וגם הממשלה זכתה לקיתונות של ביקורת{{הערה|קתדרה דוד לוי-פאור הלאמה במתח נמוך: הנסיבות, השיקולים והתהליך שהובילו להלאמת חברת החשמל הארץ-ישראלית 105, ספטמבר 2002, עמ' 124}}.