אוטו פון ביסמרק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מאבק תרבותי: תת-פרק מיותר, חזרה על פרטים ועומד בסתירה לפרקים קודמים. ואין קשר בין הSPD והרייך השלישי לביסמארק
Nitzanzimran (שיחה | תרומות)
שורה 93:
===פרישתו===
[[קובץ:1890 Bismarcks Ruecktritt.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקברניט עוזב את הספינה. [[קריקטורה]] של [[סר]] [[ג'ון טניאל]] מהמגזין ה[[סאטירה|סאטירי]] הבריטי [[פאנץ']], שזכתה לפרסום רב, המתארת את [[התפטרות]]ו של ביסמרק כעזיבת ה[[רב חובל|קברניט]] המנוסה את הגה הממשלה הגרמנית, כשהוא מותיר מאחוריו את וילהלם.]]
ב-[[1888]] נפטר הקיסר וילהלם הראשון, וכעבור כמה חודשים גם יורשו [[פרידריך השלישי, קיסר גרמניה|פרידריך השלישי]]. לכס הקיסרות עלה [[וילהלם השני, קיסר גרמניה|וילהלם השני]], נכדו של וילהלם הראשון. על אף שבנעוריו היה וילהלם ממעריציו של ביסמרק, הרי שאי-יציבותו הנפשית ומזגו הסוער של הקיסר החדש הביאו עד מהרה לקרע בין שני האישים.{{הערה|דייוויד תומפסון, '''אירופה מאז נפוליון''', [[זמורה ביתן]], 1984, עמ' 353}} ביסמרק, הדמות הדומיננטית בייסוד [[האימפריה הגרמנית]], עסק מזה שנים בביסוס מדיניות חוץ זהירה ו[[פרגמטיזם|פרגמטית]]. הקיסר החדש העדיף התרחבות טריטוריאלית מהירה וראוותנית על מנת "לשמור על מקומה של גרמניה מתחת לשמש". הייתה זו כוונתו של הקיסר החדש למשול, ולא רק לשלוט, בניגוד לסבו, שהעדיף להותיר את ניהולה היום יומי של האימפריה בידי ביסמרק. היחסים בין האישים הורעלו עד מהרה אםולא לא איפשרהאיפשרו את המשך שיתוף הפעולה ביניהם. ביסמרק האמין כי הקיסר החדש הוא תמים וכי ניתן לשלוט בו בקלות. הוא לא התחשב ברצונו של הקיסר בעיצוב המדיניות בסוף שנות השמונים של [[המאה ה-19]]. הקרע הסופי בין הקיסר והמדינאי אירע לאחר ניסיונו של ביסמרק לחוקק חקיקה אנטי-סוציאליסטית מרחיקת לכת בתחילת [[1890]].
 
בשנת [[1890]], לאחר שזכה ברוב מוחלט ב[[רייכסטאג]], ניסה ביסמרק להפוך את החקיקה האנטי-סוציאליסטית הזמנית לחקיקה של קבע. הרוב ה[[קואליציה|קואליציוני]], שנסמך על נציגי המפלגה השמרנית והמפלגה הלאומית הליברלית תמך בצעדים אלו, אך הסתייג מחקיקה שנועדה להסמיך את המשטרה לגרש [[הסתה|מסיתים]] סוציאליסטיים מביתם. ככל שנמשך הדיון בחקיקה זו, גילה בו וילהלם עניין רב יותר. הוא גילה עניין בתנאים הסוציאליים של העובדים, ובמיוחד של הכורים, ששבתו בשנת [[1889]] במחאה על תנאיהם. הייתה זו מדיניות רבת שנים של ביסמרק, להתנגד בתוקף לארגונם הפוליטי של הסוציאליסטים, [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית]], ובפועל לקיים [[מדינת רווחה|מדיניות רווחה]] מתקדמת לזמנה, על מנת לזכות בתמיכת מעמד הפועלים. וילהלם, כפי הנראה, לא היה מסוגל לקדם מדיניות פרגמטית ומתוחכמת כזו שניסה ביסמרק לקדם. ביסמרק, שחש בלחץ מצד וילהלם ובחוסר הערכה מצידו, סירב לחתום על הצהרה בדבר הגנת העובד לצידו של וילהלם, כפי שנדרש על פי החוקה, וזאת על מנת למחות על התערבותו של וילהלם בענייני הממלכה, במקום שבו קודמיו נמנעו מלהתערב.