מסלול גאוסטציונרי – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Orbits_around_earth_scale_diagram.svg|שמאל|ממוזער|250px|דיאגרמה המראה את סוגי המסלולים סביב כדור הארץ. ה[[מסלול לווייני נמוך|מסלול הלווייני הנמוך]] מסומן בתכלת. מסלול [[תחנת החלל הבינלאומית]] מסומן בקו האדום המקווקו שבתוך התכלת, ה[[מסלול לווייני בינוני|מסלול הלווייני הבינוני]] מסומן בצהוב, מסלול לוויני ה-GPS מסומן בירוק והמסלול הגאוסטציונרי מסומן בקו השחור.]]

'''מסלול גאוסטציונרי''' (ב[[אנגלית]]: '''Geostationary Earth Orbit - GEO''') הוא מסלול מעגלי סביב [[כדור הארץ]], מעל [[קו המשווה]], והוא מרוחק 35,786 [[קילומטר]] מפני הארץ. תכונתו העיקרית של מסלול זה היא כי לווין שיוצב עליו יוכל להישאר כל הזמן מעל אותה נקודה על פני כדור הארץ, ועל כן ייראה מכדור הארץ כנייח. תכונה זו מאפשרת להעביר שירותי תקשורת לאזורים מוגדרים על פני הארץ לאנטנות המכוונות בזווית קבועה לנקודה ספציפית בחלל. בניגוד ל[[לוויין תקשורת|לווייני תקשורת]], [[לווייני ריגול]] מוצבים ופועלים במסלולים בגובה מספר מאות קילומטרים מעל פני הקרקע, הם מקיפים את כדור הארץ מספר פעמים ביום ומיקומם בשמיים אינו קבוע.

 

הרעיון של לוויינים גאוסטציונריים (ו[[לוויין גאוסינכרוני|גאוסינכרוניים]], שגאוסטציונריים הוא מקרה פרטי שלהם) פורסם לראשונה בשנת [[1928]] בידי [[הרמן פוטקניק]]. מסלולים גאוסינכרוניים וגאוסטציונריים עברו פופולריזציה בידי סופר המדע הבדיוני [[ארתור סי. קלארק|ארתור צ'ארלס קלארק]] ב-[[1945]] כמסלולים שימושיים ללווייני תקשורת, ולכן הם נקראים לעיתים גם '''מסלולי קלארק''' על שמו. חגורת קלארק היא החלק בשמים בגובה של כ-35,786 קילומטר מעל פני הים במישור קו המשווה שבו ניתן להשיג מסלול קרוב לגאוסטציונרי. בשל השפעות [[רוח שמש]] סוטה לעיתים הלוויין ממסלולו, ולכן מופעלים מדי פעם מנועי הלוויין כדי להחזירו למקום הדרוש. כתוצאה מכך אורך חיי הלוויינים מוגבל.