מיזוג אופקים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ניצחו\1, \1על ידי, \1רובדי\2
שורה 46:
 
==הספר==
הספר נועד להשיב באופן מעמיק על השאלות; מהם יחסי הגומלין שבין מחשבה מדינית כללית למחשבה מדינית יהודית? האם ניתן להצביע על רעיונות מדיניים (כדוגמת יחסי יחיד-קבוצה, צדק, חירות, שלטון וחוק) בתוככי המחשבה היהודית – הקלאסית והמתחדשת? כיצד מתמזגות סוגיות הגותיות-פוליטיות מן העבר היהודי (הקרוב והרחוק) עם הווה ישראלי מתחדש?{{ש}}קובץ המאמרים שבספר כולל מחקרים מקוריים שמעידים על כך שהזהות היהודית המדינית המתפתחת במדינת ישראל נוצרת ומתפתחת מתוך מפגש בין מחשבה מדינית כללית לבין רבדירובדי עומק הקיימים במסורת היהודית כמו גם בשפה הישראלית הממזגת בתוכה עבר והווה.
 
המחקרים, המבקשים, כאמור, להאיר היבטים שונים של הקשר בין מקורות יהודיים מסורתיים, מקורות ישראליים בני זמננו ומגוון סוגיות והוגים מרכזיים במסורת המחשבה המדינית לדורותיה, מחולקים לשלושה היבטים שונים של מיזוג אופקים (על פי רעיונותיו של הפילוסוף הגרמני [[האנס גאורג גאדאמר|הנס גאורג גאדאמר]]):
שורה 66:
במשנת חז"ל, קיימים 3 מודלים למערכת היחסים בין האלוקים לאדם:{{ש}}
1. שותפות בלתי מותנית - האלוקים יצר במצב גולמי, ופעולת האדם משלימה את מעשה האלוקים (ויכוח טורנוסרופוס ור"ע). גם דיין שדן דין אמת, "נעשה שותף לקב"ה", גם בביצוע ברית מילה ואפילו בהכנת פת מחיטים - האדם מבצע את רצון האלוקים בשיפור העולם (ובמצב כזה על האדם, בדומה לאלוקים, להימנע מ'שיעבוד' לזמן).{{ש}}
2. שותפות מותנית - מחד האלוקים שותף באופן פעיל בעולם הגשמי גם ע"יעל ידי קביעת חוקי טבע וכו', מאידך לאדם יכולת השפעה בהצאם להחלטתו; לדוגמה, לסנהדרין יש אפשרות לעבר את השנה (גם משיקולי נוחות) ואת החודש, ובכך להשפיע על זמני המועדים וכו' – לעיתים באופן שנראה כנוגד את רצון האל כביכול. כלומר, האלוקים קובע את המועדים ותאריכם, אבל האלוקים מאפשר לאדם לקבוע בעצמו מתי ייצא התאריך - ובכך כביכול לקבוע עבור האלוקים מתי יצא יום הדין וכו', תוך 'ניצול פירצה' בחוק האלוקי כביכול עם זאת, במוגל זה נעשה מאמץ להימנע מ'עימות חזיתי' מול רצון האל.{{ש}}
3. התנגשות ("מודל בעיטה" - מתח בין הפיזיס לבין הנומוס/התנגשות ישירה בין 'רצון האלוקים' לקביעת חז"ל. דוגמה מובהקת הוא מעשה 'תנורו של עכנאי', שם למרות ה'בת קול' שמבטאת את דברי האלוקים (והמופתים שקדמו לה), חז"ל מכריזים "לא בשמים היא" וקובעים הפוך מכוח הכלל שקבע האלוקים "אחרי רבים להטות" {{ש}}
במקביל משווה המאמר תגובת האלוהים למודל השני – עיבור החודש בידי הסנהדרין באופן שנראה כסותר את המציאות שיצר האל, נאמרת למלאכים ומבטאת קבלה ע"יעל ידי האל: "נמלכו בני לעברה מחר", לתגובת האלוקים לדוגמה הקיצונית של המודל השלישי, הקביעה "לא בשמים היא" במעשה 'תנורו של עכנאי', מבטאת גם היא קבלה והסכמה: "חייך [האלוהים] ואמר: נצחוניניצחוני בני, נצחוניניצחוני בני".{{ש}}
המאמר מסכם כי בשני התגובות, כמו גם במעשה חוני המעגל, בולט המימד האינטימי של יחסי אב-בן, וניתן לראות בו את הלגיטימציה להתנהגות האדם כלפי האל.