נור א-דין אל-אתאסי – הבדלי גרסאות

|התחלת כהונה= [[25 בפברואר]] [[1966]]

אתאסי זכה לתמיכתם ה[[פוליטי|פוליטית]]ת של רבים מחברי מפלגת הבעת', בין היתר הודות למוצאו המיוחס, לרפורמות הכלכליות-[[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] שהוביל ולתמיכתו בתנועות התנגדות עממיות ברחבי העולם הערבי. עד שנת 1965 חבר לפלג הצבאי של מפלגת הבעת', שהתנגד לפלג האזרחי שכלל את מישל עפלק, סלאח אל ביטאר ואמין אל חאפז. בעלי בריתו העיקריים בשלב זה היו שני קציני צבא בכירים ממוצא [[עלווים|עלווי]]: [[סלאח ג'דיד]] ומפקד [[חיל האוויר הסורי]], [[חאפז אל-אסד]]. תמיכתו בפלג הצבאי השתלמה כאשר בפברואר [[1966]] הובילו אסד וג'דיד הפיכה צבאית (הידועה כ[[ההפיכה בסוריה (1966)|הפיכת הנאו-בעת']]), במהלכה גורשו עפלק, ביטאר ואל-חאפז מסוריה.

לקיצוניותו האידאולוגית של אתאסי היה חלק בלתי מבוטל בדינמיקה שהובילה לפרוץ מעשי האיבה בין סוריה ו[[ישראל]] ביוני [[1967]] (ראו [[מלחמת ששת הימים]]). התבוסה במלחמה זו, שהמיטה זעזוע כבד על המערכת הפוליטית בסוריה, קרעה קרע משמעותי בהנהגה הסורית, כשאסד מחד וג'דיד ואתאסי מאידך מחליפים ביניהם האשמות בדבר האחריות לתבוסה במלחמה. ב-[[16 בנובמבר]] [[1970]], ביצע אסד הפיכה צבאית משל עצמו ("[[מהפכת התיקונים בסוריה|מהפכת התיקונים]]"), במהלכה נעצרו ג'דיד ואתאסי. אתאסי צפה הפיכה זו ותכנן לפטר את אסד ומקורבו, רמטכ"ל הצבא הסורי [[מוסטפא טלאס]], אולם אסד פעל ראשון. אתאסי נותר בכלא בין השנים 1970-19801970–1980, ולאחר מכן הועבר לכלא מזה. בשנת [[1992]] שוחרר בעקבות בריאות לקויה ונשלח לטיפול ב[[פריז]] במימון ממשלת צרפת, אולם הוא מת זמן קצר לאחר מכן.