מעלות דפנה – הבדלי גרסאות

מעלות דפנה תוכננה כשכונה קטנה לכ-4,000 תושבים וכמעט ללא רזרבות קרקע לבנייה עתידית. לשכונה אפיונים [[אדריכלות|ארכיטקטוניים]] ייחודיים, הכוללים שימוש באלמנטים חיצוניים צורניים על המבנים כגון קשתקשתות, זוויות, בליטות החורגות מקו הבניין ושיפועים, וזאת על מנת ליצור דו-שיח ארכיטקטוני עם מסורת הבנייה הירושלמית בכלל, וזו של [[העיר העתיקה]] בפרט. פרטים תכנוניים ייחודיים (לתקופת התכנון) כוללים שטחים ציבוריים נרחבים, [[מרכז מסחרי]] אינטגרלי במבני המגורים של השכונה, כנהוג בשכונות ותיקות, [[חצר פנימית|חצרות פנימיות]] לשימוש התושבים ולמעבר נוח בין בתי השכונה ולהולכי הרגל, ומשטחי [[דשא]] למשחקי ילדים. כן נבנו שני [[גשר]]ים להולכי רגל ו[[מגרש חניה|מגרשי החניה]] הוקמו בריחוק מה מהבניינים, על מנת למנוע תנועת [[כלי רכב]] ממונעים בתוך השכונה. תכנון ייחודי זה, הנוגד את התכנון של שכונות סמוכות (ובניגוד ל[[רמת אשכול]] הסמוכה), זיכה את המתכננים בפרס בינלאומי{{הערה|{{דבר||חולק פרס רכטר לאדריכלות|1975/01/31|00303}}}}.