הספרייה הלאומית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 4:
| תמונה = NLI building2.jpg
| כיתוב = בניין הספרייה הלאומית בגבעת רם
| מיקום = קמפוס [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]], [[גבעת רם]], [[ירושלים]], [[ישראל]]
| סוג = [[ספרייה לאומית]] ו[[ספרייה אקדמית|אקדמית]]
| ספריית הפקדה = פרסומים היוצאים לאור ב[[ישראל]], פרסומי ה[[או"ם]], פרסומי [[האיחוד האירופי]]
שורה 24:
'''הספרייה הלאומית''' של [[ישראל]] (בעבר "'''בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי'''") היא [[גוף סטטוטורי|הגוף הלאומי]] מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת [[אוצר]]ותיה המודפסים של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי. הספרייה ממוקמת ב[[ירושלים]], בירת ישראל, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס ו[[ארכיון]]. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל, ובנוסף היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ול[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], הכוללים ספרים, [[כתב עת|כתבי עת]], [[מפה|מפות]], [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]], יצירות [[אודיולוגיה|אודיו]] וחומרי [[אפמרה]].
ניהול הספרייה, שנוסדה ב-[[1892]] על ידי ארגון [[בני ברית]], היה נתון שנים רבות בידי [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]] כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית"{{הערה|1= {{כ}}[http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2120/2120.pdf ההודעה על חוק הספרייה הלאומית] התשס"ח-2007, ב[[רשומות]]}}, הוגדרה הספרייה באופן רשמי כ"[[ספרייה לאומית]]" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק [[דה פקטו]]). ב-[[23 ביולי]] [[2008]] שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה ל[[חברה לתועלת הציבור]]. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטה העברית והחל מ-[[1 בינואר]] [[2011]] נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטה העברית.
==ייעודה ותפקידה==
שורה 30:
יעודה העיקרי של הספרייה הלאומית הוא איסוף, שימור, טיפוח והנחלה של אוצרות ידע, מורשת ותרבות בכלל, ובמיוחד כאלו שיש להם זיקה ל[[עם ישראל]], [[ארץ ישראל]] ומדינת [[ישראל]]. לייעוד זה שלושה מרכיבים:
[[קובץ:Habazeleth 26 Jan 1872 p. 4.jpg|שמאל|ממוזער|270px|"קול קורא" להקמת ספרייה לאומית בירושלים, פורסם בעיתון [[חבצלת (כתב עת)|החבצלת]], שנה שנייה, גיליון 16, 26 בינואר 1872, עמוד 125, על ידי הרב יהושע העשיל לוין מווילנה]]
*לשמש כספרייה הלאומית של העם היהודי, ובמסגרת זאת להיות אחראית, בין היתר, לאיסוף כל החומר המודפס ב[[יהדות|יודאיקה]] והבראיקה (ספרים ב[[אלפבית עברי|אותיות עבריות]]), לפרסום מפתח של [[מאמר]]ים ב[[מדעי היהדות]] ולשימוש כמוקד להנחלת מורשת התרבות היהודית והישראלית.
*לשמש כספרייה הלאומית של מדינת ישראל על כל מגזרי אוכלוסייתה, ובמסגרת זו להיות אחראית לאיסוף כל החומר הנדפס בישראל, בלי קשר לצורתו או לנושאו.
שורה 74:
פינס סבר שהספרייה מיועדת לספרים "ברוח העם ותורתו", ובכלל זה ספרים תורניים וספרי היסטוריה, לשון ומדע, אך אין בה מקום ל[[ספרות יפה]]. מדיניות זאת הביאה עליו ביקורת מצד אליעזר בן יהודה, יעקב רבינוביץ ואחרים אשר דרשו להוציא את הספרייה מידי ארגון בני ברית{{הערה|1=[[אליעזר רפאל מלאכי]], [http://hebrewbooks.org/12866 דרשת ר' יחיאל מיכל פינס (בשעת הנחת אבן-הפינה לבניין הספרייה הלאומית בירושלים)], בתוך " '''תלפיות'''", ניסן התש"ד-תשרי התש"ה, עמ' 753-756}}. ביזמתו של ילין, החלו להיערך הרצאות מזדמנות ושיעורים קבועים לציבור הרחב באולם הקריאה של הספרייה; בין השיעורים שניתנו בשבתות היה שיעור של פינס בספר [[הכוזרי]] ושיעור של דוד ילין על תולדות שירת ספרד{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' ז}}.
בתחילת ימיה של הספרייה, שכנו כל הספרים בשני ארונות קטנים בביתו של לואיס אונגר, אולם עם גידולה של הספרייה, בשנת 1894, נשכר עבור הספרייה מבנה קטן{{הערה|ביתו של היווני מָנוֹלִי, לאחר מכן היה ידוע כ[[רולה פלויד#בית פלויד בירושלים|ביתו של רולה פלויד]] ([[חיים באר]], "מבית מנולי לבית עמיאל", '''על ספרים ואנשים''' 7, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, 1993, עמ' 3-9}} ליד
למרות הקריאות הנרגשות ליהודי הגולה, התפתחה הספרייה לאיטה, וכללה אלפים בודדים של ספרים, אולם התמונה השתנתה מן הקצה אל הקצה בעקבות פעילותו הענפה של [[יוסף חזנוביץ]], ששלח מן הגולה, החל מ-1895 ועד מותו ב-1919, כעשרים אלף ספרים וכתבי עת להעשרת הספרייה, בלא שזכה לראותה בעצמו. משלוח הספרים הראשון, שהכיל 8,800 ספרי עברית וחמש מאות ספרי לועזית הגיע לירושלים בשלהי 1895 וערר התרגשות רבה{{הערה|{{קתדרה|צבי ברס|פרשת משלוח אוסף הספרים של חזנוביץ לירושלים – תעודות ומקורות|79.11|ניסן תשנ"ו, עמ' 79-94}}}}. קליטתו וקטלוגו של אוסף חזנוביץ היווה בעיני מייסדי בית הספרים נקודת מפנה, ובדו"ח משנת 1910 כתבו: "ובכן נשתכלל ונתיסד הבית הזה, ויפשוט מעליו את תכונת בית מקרא לצעירים אשר הייתה לו בראשונה, וילבש לבוש חכמים כי לא בית מקרא יאמר לו עוד כי אם בית מדרש לדורשי תושיה וחוקרי דעת"{{הערה|'''דברי הימים ומסירת החשבונות המתייחסים לבית הספרים הכללי לבני ישראל מדרש אברבנאל וגנזי יוסף שבירושלים - מיום הוסדו בחדש אדר שנת תרנ"ב עד חדש שבט בשנת עת"ר.''', ירושלים, 1910, עמ' 4}}. בעקבות זאת שונה רשמית שמה של הספרייה ל"בית הספרים הכללי לבני ישראל בירושלם מדרש אברבנאל וגנזי יוסף"{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' יא}}.
שורה 82:
===תחת הנהלת ההסתדרות הציונית===
{{להשלים|נושא=ספרות|נושא2=ישראל}}
אוצר בית הספרים המשיך לגדול, ובדו"ח שהוציא ועד בית הספרים בשנת 1910, נמנו באוספי הספרייה 32,151 ספרים{{הערה|'''דברי הימים ומסירת החשבונות המתייחסים לבית הספרים הכללי לבני ישראל מדרש אברבנאל וגנזי יוסף שבירושלים - מיום הוסדו בחדש אדר שנת תרנ"ב עד חדש שבט בשנת עת"ר.''', ירושלים, 1910, עמ' 11}}. במקביל, נעשו ניסיונות להעביר את הבעלות על הספרייה מידי אגודה פרטית לידיים ציבוריות. בשנת 1905, ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרס הציוני]] ה-7, קרא [[היינריך לווה]] לטיפוחה של ספרייה לאומית תחת חסות [[המוסדות הלאומיים]]{{הערה|'''Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des VII. Zionisten-Kongresses''', ברלין, 1905, עמ' 241 והלאה}}. המשא ומתן בין ועד בית הספרים לבין [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת לישראל]] התמשך, ולאחר שנקטע בעת [[מלחמת העולם הראשונה]], הובא לידי גמר בשנת 1918, כשבית הספרים הועבר למשך שנה לידי ועדה משותפת של [[המשרד הארצישראלי]] ואגודת בני ברית. <!-- חברי הוועדה היו (מטעם המשרד הא"י) [[מרדכי בן הלל הכהן]], [[אהרן מזי"א]], [[שמואל רפאלי]], [[משה צבי סגל]] ו (מטעם לשכת בני ברית) [[ישעיהו פרס]], [[יחזקאל בלום]] ו[[אריה טויבר]]. -->בסוף אותה שנה, הועבר בית הספרים לרשות [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]]{{הערה|אברהם יערי, '''תולדות בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי עד שנת תר"ף''', ירושלים, תר"ץ, עמ' כא-כו}}.
הספרייה נמסרה להנהלתו של [[שמואל הוגו ברגמן]], שצבר ניסיון עשיר בספריית [[אוניברסיטת קארל בפראג]]. ברגמן מצא בבואו ספרייה קטנה הניצבת מול מכלול של בעיות - אלפי ספרים בלתי מקוטלגים, מאות ספרים שהושאלו ולא חזרו, חוסרים אדירים בספרות ליבה, תקציב זעום ומחסור בספרנים מקצועיים. במהלך שנת תרפ"א קוטלגו רוב הספרים "חוץ ממספר לא גדול ביותר של ספרים בלתי חשובים ומחוסרי ערך" ו[[קטלוג ספרייתי|סודרו בכרטסות]] לפי מחברים ולפי נושאים. כמות העבודה הנדרשת הייתה מעל ליכולתם של עובדי הספרייה, והם נעזרו במתנדבים רבים{{הערה|שם=הארץ|הוגו ברגמן, "בית הספרים הלאומי בשנת תרפ"א", הארץ 2 באוקטובר 1921 (גיליון תרעד), עמ' 11-12}}.
שורה 90:
בסוף שנת תרפ"א (1921) דיווח ברגמן על 1,300 מנויים לספרייה ומעל מאה מבקרים ביום, שהרבה מהם באו לעיין באוסף העיתונות{{הערה|שם=הארץ}}. באוקטובר 1923, נפתחה מחלקה רפואית של הספרייה, ששכנה בבניין [[מכון פסטור]]{{הערה|{{דואר היום||פתיחת המחלקה הרפואית של ביהס"ל|1923/10/23|00300}}}}. בשנת 1924 עברה הספרייה מסידור של הספרים לפי מקצועות כלליים, לסידור פרטני, ולצורך כך אימצה את [[שיטת דיואי]], אולם עד מהרה התברר ששיטה זו איננה מפורטת דיה כשהדבר מגיע למדעי היהדות, ולכן יצר [[גרשם שלום]], שהיה אחראי על מחלקת ספרי היהדות, מיון מיוחד בשם "סדר המקצועות במדעי היהדות" (שיטת שלום){{הערה|הוגו ברגמן, '''בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בשנות תר"ף-תרצ"ה''', ירושלים, תרצ"ה (1935), עמ' ח-ט}}.
במקביל לפרסום של הרבעון [[
==בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי==
שורה 101:
בתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] הוחל בהקמתו של קמפוס חדש לאוניברסיטה העברית בגבעת-רם, ובשנת [[1960]] עברה הספרייה למשכנה הנוכחי שם (בניין [[ליידי דייוויס]]) בסמוך אל [[בית הספר לספרנות, מידע וארכיונאות]] שהיה קיים בעבר בסמוך אליו.
במאי [[1966]] ביקר בירושלים [[קנצלר גרמניה]] [[קונראד אדנאואר]], ביקור טעון שלווה בהפגנות רבות. מארחו של אדנאואר מטעם האוניברסיטה העברית, [[דוד עמירן]], ביקש ממנהל הספרייה באותה עת, [[קורט דוד וורמן]], לארח את הקנצלר בספרייה. וורמן הסכים רק בתנאי שהאוניברסיטה תעמיד את כל כספי ה[[הסכם השילומים|שילומים]] מגרמניה לרכישת [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] יהודיים. הכסף איפשר בין השאר מימון רכישת כתבי יד ב[[מכירה פומבית|מכירות פומביות]].
במרץ [[1969]] התפוצץ [[מטען חבלה]] במזנון של הספרייה{{הערה|'''[[50 לישראל]]''' בעמוד על שנת 1969}}.
שורה 115:
לאחר כשנה בה פעלה הספרייה על פי מתווה בית המשפט בפיקוח המומחה, ציין המומחה כי "...רבה המלאכה בצדה של הנתבעת להשלים ולהעלות את רמת השימור אך נעשתה עבודה טובה ומקצועית וזו מעמידה את הספרייה הלאומית בנתיב חדש שיצעיד אותה בבטחה אל עתיד טוב יותר". בית המשפט ציין כי "...פתרון הסכסוך בתיק זה תרם לשיפור כללי של רמת השרות הניתן בבית הספרים ואיכות תהליכי העבודה במקום, לצד מענה לשימור האוסף"{{הערה|1=פס"ד ת"א 07–9018 יוסף טל (איתן טל) נגד האוניברסיטה העברית בירושלים, הר הצופים ובית הספרים הלאומי האוניברסיטאי, גבעת רם (24 באוקטובר 2010)}}. בעקבות המשפט, הושקעו מאמצים רבים בשיפור ארגון, אחזקה ושימור האוספים.
בשנת 2020, ברקע [[התפרצות נגיף הקורונה בישראל|מגפת הקורונה בישראל]], נקלעה הספרייה הלאומית לקשיים בהיעדר [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]], וכתוצאה מכך נאלצה הספרייה להודיע על השבתת פעילותה. על־פי הצפוי, במשך חודש אוגוסט 2020 יֵצאו כ־300 עובדי הספרייה ל[[חופשה ללא תשלום]]{{הערה|[https://www.nli.org.il/he/at-your-service/announcements/library-closure-august הודעת הספרייה]}}.
==חוק הספרייה הלאומית==
שורה 135:
===אוסף היהדות===
ימיו של אוסף היהדות כימיה של הספרייה, כאשר כבר מראשיתה, מטרה עיקרית של הספרייה הייתה "ליצור בית ספרים לאומי שיכלול כל מה שנוצר בשדה הספרות על ידי יהודים בכל הלשונות, וגם את הספרות על אדות היהודים אף אם נכתבה על ידי לא יהודים"{{הערה|'''בית דוד וולפסון של בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי''', ירושלים, 1930, עמ' 21}}. האוסף מכיל פרסומים ב[[מדעי היהדות]], [[היסטוריה של עם ישראל|תולדות עם ישראל]] ו[[ספרות יפה]] ב[[שפות יהודיות]]{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/Pages/default.aspx אוסף יהדות] באתר הספרייה הלאומית}}. אולם הקריאה למדעי היהדות, המשותף גם לאוסף ישראל, מכיל כ-32,000 ספרים, כתבי עת ו[[מיקרופילם|מיקרופילמים]]{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/judaica_room/Pages/default.aspx אולם הקריאה למדעי היהדות] באתר הספרייה הלאומית}}. כ-35,000 ספרים נוספים נגישים ב[[ספריית גרשם שלום]], המבוססת על ספרייתו הפרטית, שנתרמה לספרייה, ומהווה את ספריית ה[[קבלה]] החשובה בעולם{{הערה|[http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/jewish-collection/scholem/Pages/default.aspx אוסף גרשם שלום] באתר הספרייה הלאומית}}.
חלק חשוב באוסף הוא מחלקת הספרים הנדירים, הכוללת את מרבית [[
מחלקה ייחודית של הספרייה היא מדור '''[[רמב"י]]''' - רשימת מאמרים במדעי יהדות, המחלקה עמלה על הכנת מפתח מוער ומסווג של עשרות אלפי מאמרים בנושאים יהודיים וישראליים. רמב"י ממפתח מאמרים בשפות רבות ושונות שפורסמו ב[[כתב עת|כתבי עת]] וספרי מאמרים מגוונים. המפתח זמין בחינם ב[[אינטרנט]].
שורה 144:
בבניין הספרייה הלאומית מחלקה ל[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] וארכיונים וכן [[המכון לתצלומי כתבי יד עבריים]] שבו נאספו צילומים של כתבי יד עבריים מכל העולם. המכון הוקם בראשית ימי מדינת ישראל ביוזמתו של ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] וה[[פרופסור]]ים [[גרשם שלום]] ו[[שמחה אסף]]. המכון שלח שליח (פרופ' [[נחמיה אלוני]]) אשר עבר בספריות ברחבי העולם וצילם את אוספי כתבי היד העבריים שלהם.
בין הארכיונים האישיים הנמצאים בספרייה ניתן למנות את אלה של [[אייזק ניוטון]], [[אלברט איינשטיין]] (אשר הוריש את הזכויות על כתביו לאוניברסיטה העברית), [[חיים גורי]], [[מרטין בובר]], [[שמואל יוסף עגנון|ש"י עגנון]], [[גרשם שלום]], [[חיים באר]], [[דויד גרוסמן]], [[ס. יזהר|יזהר סמילנסקי]], [[אברהם ב. יהושע]], [[אורי צבי גרינברג]] ורבים נוספים{{הערה|{{מעריב|[[כרמית ספיר ויץ]]|לראשונה מאז היווסדה: הספרייה הלאומית נאלצת לסגור את שעריה|06/08/2020|782118}}}}.
בבניין נמצאת גם '''[[הפונותיקה הלאומית|הפוֹנוֹתֵיקָה הלאומית]]''' - [[ארכיון]] צליל, "הזיכרון המוזיקלי" של העם היהודי והקהילות הלא-יהודיות בישראל. הפונותיקה היא חלק מהמחלקה למוזיקה של הספרייה הלאומית.
שורה 155:
אוסף הספרייה ברובו איננו נגיש ישירות, ואדם המעוניין בספר מזמין אותו ישירות באמצעות אתר האינטרנט של הספרייה (עד 2011 בוצעה הזמנת הספרים באמצעות מילוי טופס [[נייר]] בהגעה לבניין הספרייה או בהכתבתו לספרן באמצעות הטלפון), והוא מובא מהמחסן לאולם הקריאה תוך פרק זמן של כשעה. שיטה זו קרויה שיטת "מדף סגור". באולמות הקריאה עצמם ישנו אוסף מצומצם הניתן לגישה ישירה (שיטת "מדף פתוח"). באולמות הקריאה ניתן גם לקרוא [[עיתון|עיתונים]] ישנים, שצולמו על [[מיקרופילם]], בעמדות קריאה ייעודיות. העיתונות היומית נמצאת כמעט בכללותה באולם הקריאה הכללי, במיקרופילם, במאגרי מידע, או העיתון הפיזי.
בשנת [[2000]] החלו אנשי הספרייה הלאומית, ב"מפעל הדיגיטציה על שם משפחת שאפל"{{הערה|[http://jnul.huji.ac.il/heb/digi_intro.html אתר מפעל הדיגיטציה]}}, ליצור [[ספרייה דיגיטלית]] ולהעלות ל[[אינטרנט]] בתור קבצים סרוקים, ספרים מסוימים ש[[זכויות יוצרים|זכויות היוצרים]] שלהם פגו. חלקם עדיין בפורמט [[DjVu]], ורובם בפורמט [[PDF]] שלא ניתנים להורדה בשל זכויות יוצרים או זכויות הנגשה. במסגרת זו נסרקו בין השאר אוסף [[כתובה|כתובות]], [[מפה|מפות]] עתיקות של [[ירושלים]] ו[[ארץ ישראל]], כתבי יד של חיבורי [[רש"י]] וה[[רמב"ם]], אוסף ה[[פשקוויל]]ים של [[יואל קרויס]]{{הערה|{{nrg|נטע סלע|האיש שבקיר: מה הסיפור של יואליש קרויס והפשקווילים?|156/888|14 בספטמבר 2010|54|2}}}}. כן נוסד מפעל [[עיתונות יהודית היסטורית]], בשיתוף עם [[אוניברסיטת תל אביב]], בו נסרקו והועלו לרשת עיתונים יהודיים רבים ובהם [[הצבי]], [[חבצלת (כתב עת)|חבצלת]], [[הלבנון]], [[המגיד]], [[המליץ]] ו[[הצפירה]], [[היינט]], [[דער מאמענט]], [[הפורוורד|פארווערטס]] ועוד. פרופסור [[אלחנן אדלר]] הוא אחד היוזמים של מפעל הדיגיטציה ומי שניווט את פעולתו מראשיתו במשך שנים רבות.
הספרייה מקיימת מיזם משותף עם [[גוגל ספרים]], במסגרתו ייסרקו לגוגל ספרים 120,000 ספרים מאוסף הספרייה, שזכויות היוצרים עליהם פגו{{הערה|[https://beta.nli.org.il/he/content/nli-google-books 120,000 ספרים יעלו לרשת במסגרת שיתוף פעולה ראשון מסוגו של הספרייה הלאומית וגוגל], באתר הספרייה הלאומית}}.
שורה 165:
* את הקטלוג המאוחד הישראלי ([[הקטלוג המאוחד של הספריות בישראל|ULI]]), הכולל נתוני מצאי מעודכנים של ספרים וכתבי עת מספריות אקדמיות וספריות רבות נוספות בישראל, כאשר המאגר כולל למעלה מ 6 מיליון רשומות. בעבר היה גם צוות מיוחד של הספרייה שערך וניהל את הקטלוג המאוחד לכתבי עת בישראל ([[ULS]]), אך עם השינויים והשיפורים הטכנולוגיים שולב מאגר זה בתוך הקטלוג המאוחד הישראלי.
* מאגר זהויות הלאומי - זהו תזאורוס הכולל שמות סופרים, מקומות ונושאים, המאגר הוא רב לשוני (עברית, אנגלית, ערבית ורוסית) וכולל את הערכים הראשיים בשפות שונות וכן צורות כתיב שונות. המאגר נמצא בשימוש של מרבית הספריות האוניברסיטאיות בישראל ומבוסס בחלק האנגלי על המאגר האמריקאי המתוחזק על ידי [[ספריית הקונגרס]] ([[LCNA]] ו [[LCSH]]).
* הספרייה הלאומית מפיקה את ה[[ביבליוגרפיה]] הלאומית - [[
הספרייה הלאומית משמשת כספריית הפקדה לפרסומים של [[האומות המאוחדות]] ו[[האיחוד האירופי]].
שורה 174:
[[קובץ:Ornerstone Ceremony New National Library of Israel Complex (5).jpg|250px|ממוזער|טקס הנחת אבן הפינה לספרייה הלאומית, 5 באפריל 2016 בתמונה הנשיא ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו]]
[[קובץ:הספרייה הלאומית - 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט שהוצב מול בניין הכנסת ומודיע על תחילת הקמת המבנה החדש של הספרייה הלאומית, מרץ 2014]]
בניין הספרייה בגבעת רם תוכנן בעקבות זכייתם בשנת [[1955]] של האדריכלים [[זיוה ארמוני]] ו[[חנן הברון]] בתחרות. השניים סיימו שנה קודם לכן את לימודי האדריכלות ב[[הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל|טכניון]]{{הערה|הודעה לעיתונות על הזכייה, 22 ביולי 1955}}. שופטי התחרות היו האדריכלים [[דב כרמי]], [[דוד אנטול ברוצקוס]], [[ריכרד קאופמן]] ו[[שמואל
הצעתם של ארמוני והברון, הייתה שונה משאר ההצעות שהוגשו לתחרות בכך שהמבנה אותו הציעו היה מבנה רחב ונמוך אל מול ההצעות האחרות שגרסו כי המבנה יהיה צר וגבוה. בהתאם לרוח התקופה, הושפעה ההצעה ממבנים בתכנונם של [[לה קורבוזיה]] ו[[לודוויג מיס ון דר רוהה]] שאופיינו בקווים נקיים, אמת החומר, שקיפות ושחרור המבנה מקירות נושאים באמצעות עמודים הנמצאים בנסיגה מקווי החזית.
שורה 227:
==ראו גם==
* [[ספרייה לאומית]]
* [[ספריות לאומיות|רשימת ספריות לאומיות]]
* [[הספריות הגדולות בעולם]]
שורה 239:
*[[אברהם יערי]], בית הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בירושלים: במלאת יובל לקיומו, תל אביב: [[הוצאת אמנות]], תש"ב 1942
* צבי ברס, מאה שנים של ספרים: בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי תרנ"ב-תשנ"ב: תערוכת היובל, ירושלים, 1992
* [[עת-מול|עת־מול]], גיליון 230 - הספרייה של עם הספר (גיליון המוקדש כולו לספרייה הלאומית), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2013
===מחקרים===
* נחמיה אלוני, '''כתב יד של משה רבנו''', ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], 1993
* שלי בנבנשתי, "גלגולו של אולם: על אולם הקריאה הכללי בבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", '''עלון (אגודת הספריות המיוחדות ומרכזי המידע בישראל)''' יט (1), 1992, עמ' 31–35
* [[יהודה האזרחי]], '''בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי''', ירושלים: [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]], תשכ"ז-1966. {{ULI|003341460}}
* יהונתן יואל, "מבית הספרים הכללי לבני ישראל עד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי – מאבק של שם", '''[[יד לקורא]]''' יז (3), תשל"ח, עמ' 131–138
* [[איתמר לוין]], "העברת ספרים שנגזלו בשואה מ[[אוסטריה]] לבית הספרים הלאומי בירושלים", '''יד לקורא''' לא, תשנ"ח עמ' 7–19
שורה 252:
* שלמה שונמי, '''על ספריות וספרנות''', ירושלים: [[הוצאת ראובן מס]], 1969, עמ' 76–78
* דב שידורסקי, "ניסיונו של אליעזר בן יהודה להקים ספריה לאומית בירושלים", בתוך: צבי מלאכי (עורך), '''יד להימן: קובץ מחקרים לזכר [[אברהם מאיר הברמן|א"מ הברמן]]''', לוד: [[מכון הברמן למחקרי ספרות]], 1984, עמ' 321–342
* דב שידורסקי, '''ספריה וספר בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית''', ירושלים: [[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס|הוצאת מאגנס]], [[1990]]
* דב שידורסקי, "מבית מדרש אברבנאל לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי – שנות המנדט", בתוך: [[משה סלוחובסקי]], [[יוסף קפלן]] (עורכים), '''ספריות ואוספי ספרים.''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]], תשס"ו, עמ' 369–411
* דב שידורסקי, '''גווילים נשרפים ואותיות פורחות: תולדותיהם של אוספי ספריות וספריות בארץ ישראל וניסיונות להצלת שרידיהם לאחר השואה''', ירושלים: [[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס|הוצאת מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית בירושלים]], 2008, עמ' 13–59, 284-212 {{ISBN|9789654933353}}
* דב שידורסקי, "לתולדות בית הספרים הלאומי והאוניברסטאי בירושלים", בתוך חגית לבסקי (עורכת), '''תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים - התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי''', הוצאת מאגנס, 2009, עמ' 440–462
* [[חיים באר]], "פרק עלום בתולדות הספרייה הלאומית מבית מנולי לבית עמיאל (1902-1896)", '''[[אריאל (כתב עת)|אריאל]]''' 100, [[אריאל (הוצאת ספרים)|הוצאת ספרים אריאל]], 1994, עמ' 15–26 ([http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94875438#17.0.5.fitwidth המאמר המקוון באתר כותר])
* עמית גיש, '''אקס ליבריס: היסטוריה של גזל, שימור וניכוס בספרייה הלאומית בירושלים''', בני-ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014
* גליה ריצ'לר-גרבלר וגילה פריבור, "[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/26/grebler-prebor.pdf יצירתו של אוסף דפוסי הערש העבריים בספרייה הלאומית בישראל]", '''[[עיונים|עיונים בתקומת ישראל]]''', כרך 26 (2016), עמ' 174–218
==קישורים חיצוניים==
| |||