טאיתו בטול – הבדלי גרסאות

סבתה מצד אביה הייתה ביתו של [[גוגסה, צ'יף יג'ו|ראס גוגסה]] שהיה חבר ב[[שושלת יג'ו]] של בני ה[[אורומו (עם)|אורומו]], שהמירו את דתם מה[[אסלאם]] ל[[נצרות]] וברובה של [[תקופת השופטים האתיופית]] היו סגני הקיסרים חסרי-הכח בבירה הקיסרית [[גונדר]]. אימה יוובדר הייתה ממשפחת אצולה פשוטה מגונדר. לאחר כישלון ארבעה נישואים קודמים לגנרלים ומושלים, נישאה טאיטוטאיתו למלך מנליק מ[[שוואה]] בשנת [[1883]], לימים, [[מנליק השני, קיסר אתיופיה]]. לזוג לא היו ילדים מנישואים אלו.

לטאיטולטאיתו מיוחסת השפעה רבה על בעלה לפני ואחרי הכתרתו לקיסר אתיופיה בשנת [[1889]]. טיטו נחשבת למי שהובילה את הזרם השמרני בחצר הקיסרית, זרם אשר התנגד לעריכת רפורמות והכנסת מודרניזציה למדינה. טיטו הייתה ידועה בחשדנותה כלפי כוונות נציגי מדינות אירופה ביחס לאתיופיה. במיוחד מילאה טיטו תפקיד מפתח סביב משבר [[הסכם אוצ'ילי]]. כאשר איטליה פלשה לאתיופיה ממושבת החסות שלה ב[[אריתריאה]] התלוותה הקיסרית טיטו לצבא הקיסרי הכלל אתיופי, שבראשות הקיסר מנליק השני, קיסר אתיופיה ל[[קרב אדווה]], קרב אשר הסתיים בתבוסה צורבת לאיטליה הקולוניאליסטית במרץ [[1896]].

הקיסרית טיטו נודעה באישיותה ההחלטית ובהתערבותה הבוטה בוויכוחים בחצר הקיסרית, דבר שהפך אותה לבלתי אהודה, וזאת בניגוד לבעלה הקיסר שנמנע מלהתערב ולקבל החלטות בוויכוחים שונים. כאשר [[בריאות]]ו של הקיסר מנליק החלה להידרדר בשנת [[1906]], החלה טאיטוטאיתו לצבור כוח פוליטי וחילקה משרות שונות לקרובי משפחתה. מצב זה עורר את זעמם של קבוצות [[אצולה|אצילים]] מגונדר ושוואה, כמו גם את קרובי משפחתו של [[יורש העצר]] לכס הקיסרי, ליג' ייאסו, לימים הקיסר [[ייאסו החמישי]].

בשנת [[1910]] הצליחו הכוחות שהתנגדו לקיסרית טאיטוטאיתו לסלק אותה מהשפעתה על ידי כך שנוסדה מועצת [[עוצר (שליט)|עוצרים]], בראשות הראס טסמה נאדוו, אשר שלטה במקום הקיסר החולה. הקיסרית הורשתה רק לטפל בבעלה הגוסס. עם מותו של בעלה הקיסר בשנת [[1913]], ירש את מקומו נכדו [[ליג' ייאסו]]. טאיתו נאלצה לעזוב את הארמון הקיסרי באדיס ולגלות לארמון הישן שבהר אנטוטו, בקרבת [[אדיס אבבה]], ובשכנות ל[[כנסייה|כנסיית]] מרים הקדושה, כנסייה אותה הקימה שנים קודם, ושם הוכתר בעלה לקיסר אתיופיה.

יש הטוענים שטאיטושטאיתו נטלה חלק בקשר אשר בסופו הוביל להדחת הקיסר [[ייאסו החמישי]] בשנת [[1916]], ולהכתרת [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זוודיתו]] לקיסרית אתיופיה. הקיסרית זוודיתו, אשר בעבר הייתה נשואה לאחיינה של טאיטוטאיתו ה[[ראס]] [[וולה בטול]], הייתה קרובה אליה מאוד, ואפילו הזמינה אותה לשוב ולהתגורר בארמון הקיסרי באדיס-אבבה. טיטו סירבה להצעה אולם המשיכה לשמש יועצת סתרים לקיסרית החדשה.

טאיטוטאיתו העבירה את שנותיה האחרונות בארמון שבהר אנטוטו. בשנת [[1917]] היא ביקשה מהקיסרית זאודיתו רשות לסיים את חייה במחוז גונדר, בקשה שסורבה. 3 חודשים לאחר מכן מתה טאיטוטאיתו ונקברה לצד בעלה, במנזר ביתא מרים, באדיס-אבבה. בשנים 1904–1906 הקים הקיסר [[מנליק השני]] אכסניה ל[[צליינים]] אתיופיים בירושלים ב[[רחוב הנביאים]]. המבנה הוקדש לכבודה של הקיסרית טאיתו.