התקף חרדה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לפעילות גופנית
מאין תקציר עריכה
שורה 42:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהתקפי חרדה, מורכב משני שלבים עיקריים:
 
# הטיפול הקוגניטיבי: הקניית מידע לסובל אודות התקפי חרדה. ההסבר לכך הוא, כי הסבל העיקרי של המטופלים הינוהוא הבלבול וחוסר האונים שהם חווים כתוצאה מהתקף הפאניקה. הסימפטומים הגופניים החריפים בהתקף פאניקה המאותתים שיש סכנה קרובה, גורמים לבלבול חריף ומטילים ספק בכשירותו ובשפיותו שלו עצמו. בהמשך, המטופלים חוששים מאוד מהתקף נוסף ומכניסים את כל חייהם למגננה. עצם ההכרה הקוגניטיבית שמדובר בהתקף פיזיולוגי מוכר, ושהוא אינו מוכיח על שיפוטיות לקויה או על סכנה קרבה - מפחיתים את החרדה מהתקף פאניקה נוסף, וגם מורידים את שלל התחושות השליליות של המטופלים. לאחר שלב זה מתבצע מעקב סדיר אחר מחשבותיו, אתגורן ובחינת אמיתות הניבויים שלו.
# הטיפול ההתנהגותי: הטיפול ההתנהגותי מורכב מחשיפה לגירויים המאיימים ומניעת תגובה התנהגותית של [[בהלה]]. זה כולל בתוכו שני חלקים:
## מניעת תגובה - מניעת התנהגויות שהאדם עושה מתוך מחשבה שהן עוזרות לו להתמודד, אולם בפועל מגבירות את עוצמת ההתקף ואת הסיכוי שיעבור התקפים נוספים או יפתח הפרעת פאניקה. התנהגויות אלו מתרחשות גם בזמן ההתקף עצמו וגם באופן קבוע, על מנת למנוע התקף כביכול. למשל שתייה על מנת למנוע מחנק, החזקת כדורי הרגעה בתיק באופן קבוע וישיבה על מנת למנוע נפילה בזמן התקף.