הומור בתרבות היהודית – הבדלי גרסאות

החל מתקופת [[אמנציפציה ליהודים|האמנציפציה]] ואולי עוד קודם לכן התייחדה סוגת ההומור ביידיש, שבה היהודי הנרדף והעצוב מתנקם באויביו (הגויים או היהודים האחרים) או חושב שהוא מכה בהם ולמעשה אינו מצליח בכך. נוצרו דמויות כמו [[הרשל'ה מאוסטרופוליאמאוסטרופולי]] או [[חכמי חלם]]. דמויות "לא-יוצלח" אלו מיוסדות על מסורת בדיחות קדומה כמו דמותו של [[דמא בן נתינה]] בתלמוד. הספרות הזו זכתה לתפוצה נרחבת עם ראשית [[תחיית הלשון]] העברית, ובסוגה זו נכתבו רבים מספרי המופת של שלה, וכן חלק ניכר מספרות היידיש של [[תנועת ההשכלה]], כמו ספריהם של [[י"ל פרץ]] [[מנדלי מוכר ספרים]] ו[[שלום עליכם]] ששמות העט עצמם כבר העירו פרצי צחוק בקוראים.{{הערה|1={{דעת|ד"ר [[מירי יוסוב-שלום]]|2=ktav_et/maamar.asp?ktavet=2&id=1509|3=ההומור היהודי-היידישאי והתיאטרון במזרח אירופה}}, מתוך: '''לימודים: כתב עת וירטואלי לענייני חינוך והוראה''' 7, תמוז תשע"ג}}{{הערה|1={{הארץ|בני מר|למות מצחוק, להיוולד בבכי|1.988265|4 באוגוסט 2004}} – על מחזמר חדש של תיאטרון יידישפיל הממשיך את תרבות ההומור היידי}}