הוצאת אש ביום טוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 59:
ב. אבנים שבאו במגע עם מים, לאחר שיתייבשו עדיין אפשר לחככם ולהוציא מהם אש. מה שאין כן גפרורים שאם יושרו במים כבר לא יוכלו להידלק וזה מוכיח כי בגפרור יש אש ממש המכוסה באופן שאם ישרו אותה במים תכבה ככל אש.<ref>שו"ת [[אברהם אנקווה|כרם חמר]] ח"ב סימן צ"ו, שו"ת [[משה מלכה|מקוה המים]] ח"ו סימן כ"ט.</ref>
 
סברת המתירים התפשטה בעבר ב[[יהדות ארצות האסלאם|ארצות הספרדים ועדות המזרח]],<ref>בארצות [[צפון אפריקה]], כך כתבו: [[רפאל אהרן בן שמעון|הרב רפאל אהרן בן שמעון]], [[יוסף משאש|הרב יוסף משאש]], [[משה מלכה|הרב משה מלכה]], [[דוד הכהן סקלי|הרב דוד הכהן סקאלי]], הרב מסעוד הכהן, הרב שמעון דיין, הרב יצחק אבן דנאן, רבי שלמה הכהן מדבדו, הרב משה עטיה. וכן נהגו למעשה יהודי [[עיראק]] ובראשם הרב שאול והרב [[יהודה פתיה]] (ע"פ עדות [[עזרא בצרי|הרב עזרא בצרי]]), וכן העידו שכך היה המנהג ב[[חלב (עיר)|חלב]]. וכן משמע מ[[בן-ציון מאיר חי עוזיאל|הרב עוזיאל]] שהסכים עם הרב רפאל אהרן בן שמעון (שו"ת משפטי עזיאל ח"א או"ח י"ט).</ref> מלבד בארץ ישראל ששם התעוררה מחלוקת בדבר ההיתר.<ref>עיינו שו"ת [[יביע אומר]] ח"ב או"ח סימן כ"ו.</ref>
 
=== דעת האוסרים ===