HOT – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
|||
שורה 29:
ניסיונות [[משרד התקשורת]] וה[[משטרה]] להילחם בתופעה לא צלחו. על כל רשת כבלים פיראטית שנותקה, קמה רשת אחרת. בשיאם כיסו הכבלים הפיראטיים כמעט כל עיר בישראל, כאשר במקומות נבחרים כגון בקריות ובחיפה נוצרה אפילו תחרות בין רשתות. נושא הכבלים הפיראטיים החל לנוע לכיוון שליטתם של גורמים עבריינים, והחלו מלחמות בין גורמים שונים על אזורי שליטה. במקומות מסוימים הכריחו בעלי הרשתות את התושבים להתחבר{{מקור}}. וכתופעות אחרות ב[[ישראל]], (כמו למשל [[רדיו פיראטי|הרדיו הפיראטי]]), הוחלט שהדרך היחידה להילחם בנושא הוא מתן זיכיונות לרשתות כבלים חוקיות. כך למעשה דחפו הכבלים הפיראטיים לשינוי מפת התקשורת בישראל. כניסתן של הרשתות החוקיות, שמטה את בסיס פעולתן של הרשתות הפיראטיות, והן חדלו מלהתקיים.
בסוף שנת 1989 החלה חברת מת"ב לבצע בעיר בת ים פעילות של [[טלוויזיה בכבלים]] באופן חוקי בישראל{{הערה|{{מעריב|טל שחף|הסטוריה תקשורתית בבת ים: שידור חוקי ראשון בכבלים|1989/11/09|01600}}}}. בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] חולקה ישראל ל-31 אזורי [[זיכיון (ממשל)|זיכיון]] אשר הוענקו ל-6 חברות שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים: "'''תבל – תשדורת בינלאומית לישראל'''", "'''מתב – מערכות תקשורת בכבלים'''", "'''ICS'''" (ששינתה בהמשך את שמה ל"'''עידן'''"), "'''ערוצי זהב'''", "'''גוונים'''" ו"'''כבל-נט'''".{{הערה|דן כספי ויחיאל לימור, [http://www.amalnet.k12.il/Commun/RightMenu/Communication/TikshoretHevra/MaamarimTV/טלוויזיה+בכבלים.htm טלוויזיה בכבלים], בציטוט מהספר "המתווכים" - אמצעי התקשורת בישראל 1948–1990, עמ' 127–131 הוצאת עם עובד, באתר עמלנט}} כל אחת מהן פעלה כ[[מונופול]] במספר אזורי זיכיון בארץ ונאסר על החברות לשתף פעולה זו עם זו. במקרים מסויימים, חלק מהבעלות על ספקיות מסויימות היו בידי חברות כבלים ממדינות זרות.
'''חלוקת הזכיונות של הספקיות (נתונים חלקיים):'''
| |||