יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
עמית אבידן (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לתחנת מסחר |
||
שורה 29:
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[היסטוריה של אלג'יריה#אלג'יריה הצרפתית|אלג'יריה הצרפתית]]}}
למרות הטענה כי השתלטות צרפת על אלג'יריה נעשתה לשם השבת הכבוד הצרפתי, היו לה גם מניעים כלכליים ברורים. מעמדה האירופי של צרפת נחלש ביותר לאחר [[המלחמות הנפוליאוניות]] והיא איבדה את הדומיננטיות שהייתה לה באירופה מאז ימי [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת|לואי הארבעה עשר]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' יואן קמרון|כותרת=Early Modern Europe: An Oxford History|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=kZhTrAFPVP0C&|תאריך=2001|עמודים=פרק 9|מידע נוסף=ב[[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]]|שפה=אנגלית}}}}. ב[[חוזה פריז (1815)|חוזה פריז]] שנחתם ב-[[20 בנובמבר]] [[1815]] היא חויבה לשלם פיצויים בשווי 700 מיליון פרנק{{הערה|שם=כריסטין|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' כריסטין היינס|כותרת=Our Friends the Enemies: The Occupation of France after Napoleon|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=VoZuDwAAQBAJ|תאריך=2018|עמודים=2|מידע נוסף=בהוצאת [[אוניברסיטת הרווארד]]|שפה=אנגלית}}}}, וגבולותיה צומצמו לגבולות [[1790]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' כריסטין היינס|כותרת=Our Friends the Enemies: The Occupation of France after Napoleon|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=VoZuDwAAQBAJ|תאריך=2018|עמודים=39|מידע נוסף=בהוצאת אוניברסיטת הרווארד|שפה=אנגלית}}}}. למעשה, לאחר חתימת ההסכם צרפת שלטה בשטח הקטן מהשטח עליו חלשה לפני המלחמה. צרפת נכבשה על ידי 1.2 מיליון חיילים זרים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' רוברט טומבס|כותרת=France, 1814-1914|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=y8xnAAAAMAAJ&dq|תאריך=1996|עמודים=337|מידע נוסף=בהוצאת Pearson Longman|שפה=אנגלית}}}}, כיבוש שנמשך עד [[1818]]. כמו גם, היא נאלצה לשלם על מחייתם של 150,000 חיילים בפיקודו של [[ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון]], אשר שהו בגבולותיה המזרחיים{{הערה|שם=כריסטין|}}. בשל כך, צרפת לטשה עיניה להתפשטות ולהגברת פעילותה הכלכלית והמסחרית{{הערה|שם=חגי|}}. כיבוש אלג'יריה העשיר את צרפת בשטח נרחב, שופע משאבים יקרי ערך מסוגים שונים, במיוחד סוכר, קפה וכותנה{{הערה|שם=ארצ'יבלד}}. בנוסף סוחרים מ[[מרסיי]] חפצו בהקמת [[תחנת מסחר]] על החוף האלג'יראי וכן אזרחים צרפתים רבים חשקו באדמות שבאלג'יריה{{הערה|שם=קציעה|}}. הייתה גם סיבה מדינית-פנימית ששימשה כגורם מרכזי לפלישה. המלך שארל העשירי וחוגי הימין השמרני סברי כי משלחת כיבוש שטחים מחוץ לצרפת תלהיב את הציבור ותביא להם יתרון פנימי ומפלגתי. צרפת השתמשה בתקרית המניפה שהתרחשה שלוש שנים קודם לכן כסיבה הרשמית לפלישה, אך למעשה היא הייתה לא יותר מ[[עילה למלחמה]]{{הערה|שם=צמיחת|}}{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[יעקב שמעוני]]|כותרת=מדינות ערב: פרקי היסטוריה מדינית|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=7_RWAAAAMAAJ&dq|תאריך=[[1977]]|עמודים=79|מידע נוסף=הוצאת [[עם עובד]]}}}}.
השלטון הצרפתי לא התקבל בברכה. הצרפתים לא הכירו את השפה ה[[ערבית]] או את מנהגי התושבים ה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]]. בנוסף, מערכת המנהל הצרפתית הייתה שונה לחלוטין מזו שהייתה נהוגה בצרפת{{הערה|שם=קציעה|1={{קישור כללי|הכותב=ד"ר קציעה אביאלי טביביאן|כותרת=מסע אל העבר: העולם המודרני במשבר 1870 - 1939|כתובת=http://school.kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=94775007|תאריך=[[2011]]|עמודים=30-32|מידע נוסף=[[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}}}}. אף על פי שחוסיין דיי מסר את הבירה אלג'יר ללא קרב, ביתר אלג'יריה נתקלו הצרפתים בהתנגדות עיקשת ביותר{{הערה|שם=חגי|}}. בשל כך, השלמת כיבושה התארך כ-18 שנה. רק ב-[[22 ביולי]] [[1834]] אלג'יריה הוכרזה כחבל צרפתי והוקמה בה לראשונה אדמיניסטרציה צבאית סדירה על ידי ממשלת צרפת. זאת משום שבדומה לשארל העשירי, גם יורשו [[לואי פיליפ, מלך הצרפתים]], לא ייחס משנה חשיבות לאלג'יריה. לואי פיליפ בעיקר נהג לגרש לאלג'יריה אסירים רפובליקנים ואת מי שלדעת השלטון סיכן את המשטר או את שלום הציבור{{הערה|שם=לפטן|}}. הכיבוש שהחל בעקבות תקרית דיפלומטית מצערת, הפך לתחילת [[הקולוניאליזם הצרפתי]] ב[[אפריקה]].
| |||