מסילת הרכבת באיקל-אמור – הבדלי גרסאות

'''מסילת הרכבת באיקל-אמור''' (ב[[רוסית]]: '''Байкало-Амурская магистраль''' ,'''БАМ''') היא [[מסילת רכבת]] באורך של 4,287 ק"מ שמקשרתאשר מקשרת את מרכז [[סיביר]] עם חוף [[האוקיינוס השקט]]. בנייתה נמשכה בשנים 1938 - 1984, עם תווחי הפסקות ארוכות. תנופת בנייה גדולה הייתה לאחר חידושה בשנת [[1974]]. המנהרה האחרונה בתוואי נכנסה לשימוש קבוע רק בשנת [[2003]].

התוואי המרכזי כולל 4,287 ק"מ. התוואיוהינו עובר צפונית ל[[הרכבת הטרנס-סיבירית|רכבת הטרנס-סיבירית]] ומתפצל ממנה בתחנת רכבת "טאישט". המסילה חוצה את נהר ה[[אנגרה (נהר)|אנגרה]] באזורבעבר העיר [[ברטסק]], חוצה את נהר ה[[לנה]], ממנה חוצה את נהר ה[[אמור (נהר)|אמור]] באזורבעבר העיר [[קומסומולסק על אמור]] ומסתיימת בחוף [[האוקיינוס השקט]] אל מול [[ים יפן]] בסביבת עיר ה[[נמל]] סובטסקאיה גאבאן. מהתוואי הראשי קיימות התפצלויות צפונה ודרומה.

התוואי עובר בשטח הררי. הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בגובה של 1,323 מטר מעל ל[[פני הים]]. לאורך התוואי נבנו 11 מנהרות (כולל מנהרה ארוכה במיוחד באורך 15 ק"מ), ו-2,230 גשרים וחלק מהתוואי (בקטע המערבי) מחושמל.

לקראת בשנתשנת [[1937]] הוחלט על הקמת התוואי אך לא היה ניתן להתחיל בתכנון חלקים גדולים בהיעדר מפות מפורטות. עבודות בחלק המערבי של התוואי החלו בשנת [[1938]] ובשנת [[1939]] החלו עבודות מוקדמות בחלק המזרחי. בשנת [[1942]] חלקי המסילה שכבר הונחו פורקו והועברו למערב לבניית מסילת רכבת באזור ה[[וולגה]].

הבנייה נמשכה לאחר סיום [[מלחמת העולם השנייה]]. בקטע טאיישט-נהר לנה הרכבת הראשונה עברה בשנת [[1951]] ובשנת [[1958]] החל ניצול סדיר של המסילה. באותן השנים גם החל לפעול קטע שנמתח מהעיר [[קומסומולסק על אמור]] ועד לחופי [[האוקיינוס השקט]]., בשלב זה למעשה העבודות הופסקו.