הבדלים בין גרסאות בדף "מחלת גבהים"

נוספו 14 בתים ,  לפני 7 חודשים
מ
אין תקציר עריכה
מ
| תסמינים = [[עייפות]], [[נדודי שינה]], [[כאב ראש]], [[סחרחורת]], חוסר [[תיאבון]], [[בחילה]], [[הקאה]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]]
}}
'''מחלת גבהים''' היא בעיה רפואית שכיחה בטיפוס לגובה, המתרחשת כאשר הגוף לא מסתגל למחסור ב[[חמצן]] הנובע מירידה בריכוז ה[[חמצן]] ב[[אטמוספירת כדור הארץ|אוויר]] כתוצאה מירידת ה[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]]. במצב כזה אין [[תא דם אדום|תאי הדם האדומים]] יכולים להעביר די חמצן ל[[תא|תאי הגוף]] ולכן אדם הסובל מ[[היפוקסיה|מחסור בחמצן]] נדרש למאמץ יתר של ה[[לב]] וה[[ריאות]] על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, מה שגורם לו לפתח [[נשימה|נשימת יתר]]. מחלת גבהים חמורה יכולה להיות [[מוות|קטלנית]] ועלולה להופיע כבר מגובה של כ-2,500 מטרים מעל [[גובה פני הים]].
 
גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, חייב בתהליך התאקלמות שנמשך כמה ימים, עם עלייה מדורגת ושהיה של זמן מסוים לאחר כל עלייה, לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.
 
המחלה מתאפיינת בעלייה בריכוז ה[[פחמן דו-חמצני|פחמן הדו-חמצני]] ב[[דם]]. אחת מתגובות הגוף למחסור בחמצן היא היצרות [[כלי דם|כלי הדם]], שגוררת עלייה ב[[לחץ דם|לחץ הדם]] לעומת הלחץ מחוץ לכלי הדם, וכתוצאה מהפרש הלחצים דולפים נוזלים מכלי הדם וגורמים ל[[בצקת|בצקות]]. [[תסמין|תסמיני]] המחלה, כולליםהיכולים לפחותלהופיע אחדגם מהתסמיניםבנפרד, הבאים:כוללים [[קוצר נשימה]], [[עייפות]], [[נדודי שינה]], [[אדישות|אפתיה]], [[בחילה]], [[כאב ראש]], ראייה כפולה, [[סחרחורת]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]], [[חרדה]], אובדן [[תיאבון]] ולעיתים [[הקאה]]. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן. במקרים חמורים תיתכן [[בצקת ריאות]] או בצקת מוח, העלולות לגרום ל[[ערפול וחוסר הכרה|אובדן הכרה]] ולמוות.
 
הטיפול המיידיהמידי במקרה של מחלת גבהים הוא ירידה מהגובה הרב. הטיפול בתסמינים איננו ראוי כשאפשר לטפל בסיבה, כלומר לרדת לגובה רצוי. יש הטוענים שטיפול בתסמינים פוגע ב[[שבועת הרופאים]] ופוגע בעקרון הרפואה "[[פרימום נון נוקרה]]" (ראשית אל תזיק), משום שטיפול בתסמינים איננו מונע את הנזק המוחי אלא אף עלול לגרום לו{{מקור}}.
 
התרופה [[אצטזולאמיד]] (Acetazolamide; בשמותיה המסחריים "דיאמוקס" Diamox או "אורמוקס" Uramox) משמשת לזירוז ההתאקלמות לגובה, כאשר היא ניטלת החל מ-48 שעות לפני ההגעה לגובה. התרופה חייבת במרשם רופא, מכילה שייר [[גופרית#תרכובות ושמות|גופרתי]] (סולפה) ועשויה לחולל תגובות בין-תרופתיות חריפות עם מגוון חומרים, לרבות [[אספירין]] ו[[משקה חריף|אלכוהול]]. יש להדגיש כי התרופה אינה מטפלת במחסור בחמצן, העשוי לגרום נזקים רפואיים חמורים, אלא רק מזרזת את ההתאקלמות מבעוד מועד לגבהים.
 
קיימת אמונה כי אכילת [[גינקגו דו-אונתי]] מסייעת למניעת מחלת גבהים. נוכח העובדה כי ב[[לדאק]] וב[[טיבט]] ממליצים בפני תיירים על נטילת [[גינקגוגינקו דו-אונתי|גינקגו דו-אונתי]] (ג'ינקו בילובה) למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים ראשוניים הציעו כי תמצית גינקגו דו-אונתי יעילה למניעת המחלה,{{הערה|Jeffrey H. Gertsch, Todd B. Seto, Joanne Mor, Janet Onopa{{כ}}, [http://www.liebertonline.com/doi/abs/10.1089%2F152702902753639522 Ginkgo biloba for the Prevention of Severe Acute Mountain Sickness (AMS) Starting One Day before Rapid Ascent], באתר Mary Ann Liebert, Inc., מרץ 2002 (פורסם ב"High Altitude Medicine & Biology" כרך 3 גיליון 1, 6 ביולי 2004)}} ממצא המצוטט מאז על ידי משווקי התכשיר הטבעי.{{הערה|ד"ר דליה נבות-מינצר, [http://www.clalit20plus.co.il/Clalit/Young/Travel/Articles/travel_medicine/Acute+Mountain+Sickness.htm בדרך למעלה: מחלת גבהים - מדריך הישרדות], באתר [[כללית]], 26 באפריל 2010}} עם זאת, מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות יותר לא מצאו עדיפות של תמצית גינקגו על פני [[אפקט הפלצבו|פלצבו]] במניעת מחלת גבהים{{הערה|שאלות ותשובות, [http://www.infomed.co.il/questions/q_040302_5.htm מחלת גבהים וחוסר ב G6PD], באתר InfoMed,{{כ}}. 3 באפריל 2002}}{{הערה|שם=bmj|Jeffrey H Gertsch, Buddha Basnyat, E William Johnson, Janet Onopa, Peter S Holck,{{כ}} [http://www.bmj.com/cgi/content/abstract/328/7443/797 Randomised, double blind, placebo controlled comparison of ginkgo biloba and acetazolamide for prevention of acute mountain sickness among Himalayan trekkers: the prevention of high altitude illness trial (PHAIT)], באתר BMJ,{{כ}} 11 במרץ 2004}}{{הערה|Tony Chow, MD; Vaughn Browne, MD, PhD; Heather L. Heileson, MD; Desiree Wallace, PharmD; James Anholm, MD; Steven M. Green, MD,{{כ}} [http://archinte.ama-assn.org/cgi/content/abstract/165/3/296 Ginkgo biloba and Acetazolamide Prophylaxis for Acute Mountain Sickness], באתר המגזין Archives of Internal Medicine, מועתק מכרך 165 גיליון 3 שיצא ב-14 בפברואר 2005}} יתר על כן, תסמיני מחלת גבהים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת הנבדקים שנטלה אצטאזולאמיד בשילוב עם תמצית גינקגו, מאשר בקבוצה שנטלה אצטאזולאמיד בלבד.{{הערה|שם=bmj}}
 
במדינות [[אמריקה הדרומית|דרום אמריקה]] ה[[הרי האנדים|אנדיות]] (ובעיקר ב[[פרו]], [[בוליביה]] ו[[אקוודור]]) נהוג ללעוס את עלי ה[[קוקה]] (כמו שלועסים [[קאת (צמח)|גת]]), בדרך כלל בצירוף חומר הנקרא [[לחייה]], או לשתות את חליטת עלי ה[[קוקה]] כ[[תה]] על מנת להקל על ההסתגלות לגובה{{מקור}} בניגוד לסםל[[סם פסיכואקטיבי|סם]] [[קוקאין]], המופק מצמח ה[[קוקה]], לעלי הקוקה עצמם אין השפעה [[נרקוטיקה|נרקוטית]] כה חזקה, ו[[תופעת לוואי (תרופה)|תופעת הלוואי]] היחידה בלעיסת עלי הקוקה היא הירדמות של חלל הפה (בדומה לאחר זריקת [[הרדמה|אלחוש]] אצל [[רופא שיניים]]).
 
הדרך היעילה ביותר למניעת המחלה היא עלייה מתונה מלווה בשתייהב[[שתייה]] מרובה. הואיל והמחלה מופיעה לרוב רק בגבהים של 3,000 מטרמטרים ומעלה, מומלץ להימנע מעלייה חדה לגובה של מעל 3,000 מטרים, ולינה של לילה או שניים בגובה שבין 2,500-3,000 מטרים. בגבהים מעל 3,000 מטרים מומלץ לא לעלות מעל 400 מטרים במהלך יממה.
 
==לקריאה נוספת==