תאוריות הקשר על הכוזרים והיהודים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏המאה ה-20: תקלדה.
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 51:
במהלך המאה ה-20 הממלכה הכוזרית הפכה לעניין גדול בקרב חוקרים והיסטוריונים יהודים שהתגאו בחלקם של הכוזרים היהודים בהקמת ובניית [[רוס של קייב]]. בסובלנות הדתית של הכוזרים שכוונה מהיהדות והעובדה שהממלכה הכוזרית הייתה במהלך ימי הביניים ממלכה משמעותית ומשגשגת שהביאה להתפתחות האזור הודות לתרבותם והפוליטיקה המזרח-תיכונית שהביאו, וכן בכך שהדבר הוכיח כי היהודים והכוזרים כנראה היו ברוסיה הרבה לפני שרוסיה הוקמה ולכן אינם זרים למקום.{{הערה|שם=שנירלמן3|Shnirelman. 2002. Pp. 12, 14-15, 18}}
 
ההיסטוריון גנרל א. נאחוולודוב שהיה חבר בחברה הצבאית-היסטורית של [[האימפריה הרוסית|רוסיה הקיסרית]], היה הראשון להציג את "הבעיה הכוזרית" בהקשר האנטישמי. הוא הפיץ בשנת [[1909]] ספר [[שוביניזם|שובניסטי]] לקהל הרחב במטרה לעודד את רגשות [[פטריוטיות|הפטריוטיזם]] והנאמנות לקיסר בקרב הרוסים, תוך פיתוח זיקה וכבוד לתולדות רוסיה הרחוקה. הספר אומץ כחלק מתוכנית הלימוד הצבאית ובבתי הספר הציבוריים והופץ כספר חובה המומלץ להיות בספריות הציבוריות וב[[כנסייה|כנסיות]]. הוא היה הראשון שביקש לחבר את הרוסים להיות צאצאי ה"[[ארים]]", שלטענתו אופיינו בכבוד, כנות ואמוץ לב בלתי רגילים ועוד תכונות מושכות להפליא. הוא הכליל ברשימת המקורות ה[[סלאבים]] את לא רק את ה[[הונים]] דוברי הטורקית ואת ה[[סקיתים]] דוברי הפרסית, אלא גם את ה[[אמזונות]] האגדיות וה[[קנטאור]]ים. לכוזרים היה חלק מיוחד בספר, בו תוארו האחרונים כעם כובש ששלט ברוסים ומנע ממנו את צמיחתה של רוסיה. כשרק לאחר כ-200 שנה הצליחו הרוסים למרוד בכוזרים בהצלחה ולהחזיר את השליטה לידיהם. בשנים העוקבות סופרים רבים אחרים הציגו את הכוזרים כדמות בעלת פוטנציאל פגיעה ברוסיה. בשונה ממנו א. סליאנוב בספרו "הכח הנסתר של הבונים החופשים" שיצא לאור בשנת [[1911]], התריע על הסכנה היהודית להתרחבות וכיבוש רוסיה. הוא טען כי קיים איום יהודי וכי ישנו כח יהודי נסתר שאינו נח ומעוניין לפגוע ברוסיה, כח המתנהל בשיתוף עם הבונים החופשיים. הוא הזכיר את תקופת הכוזרים כהוכחה לכך שבגלל היהודים ממלכת הכוזרים נפלה ומאז ממשיכים היהודים לנסות לפגוע ברוסיה מבפנים. בספר הופיעו תיאורים על ממשלה יהודית חשאית עולמית משותפת עם הבונים החופשיים, כמו תאוריות קונספירציה להשתלטות עולמית, המבטאים את השנאה היהודית כביכול לנצרות.{{הערה|שם=שנירלמן3}}
 
לב נ. גומילב בניסיון להגדיר את האויבים והחברים ההיסטוריים של רוסיה, כתב כי ה"יהדות האגרסיבית" כפי שבאה לידי ביטוי אצל הכוזרים, הייתה האויב הכי גדול של רוסיה. גומילב השתמש בשורשיה העתיקים של [[אנטישמיות נוצרית|האנטישמיות הנוצרית]] וטען כי אלוהי היהודים הוא ה[[שטן]]. בשנת [[1937]] אף יצא נגד הנישואים המעורבים וחזה כי בעוד כשמונה שנים ילדים יהודים, גם למחצה, לא יתקבלו בשום מקום ברוסיה לאור עליית ה[[פשיזם]]. גומליב טוען כי בתחילת [[האלף ה-1 לפנה"ס]] אזורים נרחבים מ[[גרמניה]] עד [[איראן]] היו נתונים לשליטה יהודית גלותית, ומדגיש את "הפטריוטיות הנוצרית" שלו וטוען כי יהודים רדפו נוצרים, זאת מבלי להזכיר את רדיפת הנוצרים את היהודים. גומליב מציג כי הכוזרים היו תושבי אזור צפון [[הים הכספי]] שעסקו בדיג וחקלאות. כשעליית הכוזרים אירעה במאה ה-7, לאחר שלוחמים טורקים נישאו לנשים כוזריות, בזמן שקבוצה קטנה של יהודים חיה באזור. במהלך המאה ה-6–8 קבוצות יהודיות נוספות הגיעו וחיו בכוזר כפליטים מאיראן ו[[האימפריה הביזנטית]]. וטוען כי היהודים האיראנים שהיו [[יהדות קראית|קראים]] השתלבו בקלות בחברת הכוזרים האירו-אסייאתים תוך נטישת היהדות, ואילו היהודים הביזנטיים ה"תלמודיים" התנהגו בצורה שונה ו[[קולוניאליזם|קולוניאלית]]. לאחר שהכוזרים נשאו נשים יהודיות, הצאצאים שהשתלבו בשתי האוכלוסיות אימצו את היהדות במאה ה-9, והיהודים קיבלו גישה לכל המשרות הציבוריות. ילדים אלו ארגנו הפיכה שהפכה את ה[[כגן]] לשליט בובות של ה[[כגן בק]]. אז נוצרו פערים בין העם להנהגה שהובילה למלחמת אזרחים. גומליב טוען כי היהודים הכוזרים עמדו מאחורי הסתת הרוסים נגד הקווקז, פרס והאימפריה הביזנטית, וכי היהודים נהגו להרוג, לשדוד ולבזוז את לוחמים אלו לאחר שהיו חוזרים מהמלחמות. בנוסף כי היהודים הכוזרים התנגדו להתנצרות של רוסיה, ועודדו רדיפת נוצרים.{{הערה|Shnirelman. 2002. Pp. 45, 47-53}}