אולגה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 28:
 
===מלחמות העולם===
במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], עבדה אולגה יחד עם רבות מבנות משפחתה כאחות ב[[הצלב האדום|צלב האדום]] קרוב מאוד לקווי האויב. עם התקדמות [[מעצמות המרכז]] היא נשלחה חזרה ל[[קייב]]. לשמחתה, ניקולאי התיר למיכאיל לשוב מגלותו. ב-[[1916]] ביטל ניקולאי את נישואיה של אולגה לפטר, והתיר לה להינשא לקוליקובסקי שכעת החזיק בדרגת [[קולונל]]. טקס הנישואים היה מצומצם מאוד, והשתתפו בו רק הקיסרית, [[אלכסנדר מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה]] ארבעה קצינים חבריו של קוליקובסקי ושתי חברות של אולגה מהצלב האדום. ב-[[1917]] הודח ניקולאי במהלך [[מהפכת פברואר]], ורבים מבני [[בית רומנוב]] הושמו במעצר בית. אולגה נמלטה ל[[חצי האי קרים]] יחד עם אחותה הגדולה [[קסניה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה|קסניה]]. ב-[[12 באוגוסט]] נולדהנולד בנה הראשון טיג'ון ניקולאייביץ'. בעקבות [[מהפכת אוקטובר]] הושמה עם משפחתה במעצר בית. הם היו מבודדים משאר המשפחה הקיסרית, ולא ידעו דבר על גורלם. ב[[פברואר]] [[1918]] הועברה המשפחה למעצר ב[[ארמון דולבר]] שם היו כלואים כבר [[ניקולאי ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1856–1929)|ניקולאי ניקולאייביץ' הבן]] ו[[פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה]]. על כולם הוצא גזר דין מוות בידי הבולשביקים, אולם ביצועו התעכב בשל סכסוכים בין הבולשביקים ב[[יאלטה]] לבולשביקים ב[[סבסטופול]].
 
בעקבות [[מבצע אגרוף (1918)|מבצע אגרוף]] ב[[מרץ]] של אותה שנה, נכבש האזור בידי [[מעצמות המרכז]], והשומרים הבולשביקים הוחלפו בחיילי [[צבא הקיסרות הגרמנית]]. ב[[נובמבר]] נודע לגרמנים שארצם הפסידה במלחמה, והם עזבו את האזור מותירים את בני רומנוב לנפשם. כוחות של [[מדינות ההסכמה]] בתמיכת [[הצבא הלבן]] תפסו את הנמלים בחצי האי קרים כדי לאפשר לבני רומנוב להימלט. הקיסרית האלמנה מריה פיודורבנה פונתה ל[[דנמרק]] בידי הספינה הבריטית "מרלבורו" שנשלחה במיוחד בידי [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' החמישי]]. אולם אולגה ובעלה סירבו לנטוש את רוסיה, ועברו יחד עם בנם לקווקז - אזור שנשלט בידי הצבא הלבן. אחד משומרי הראש הקיסריים, טימופי יאטיק, הוביל אותם ל[[נומובינסקיה]], עיר הולדתו. הם שכרו בית בן חמישה חדרים שם הולידו את בנם השני והאחרון, גאורגי, ב-[[23 באפריל]] [[1919]]. ניסיונם לחיות חיים שקטים לא צלח. הצבא הבןהלבן הובס, ו[[הצבא האדום]] התקדם לעבר הקווקז. אולגה ובעלה נמלטו בנובמבר 1919 לביתו של הקונסול הדני תומאס שיט, אשר בישר להם כי שאר בני משפחת רומנוב מצאו מקלט בדנמרק. לאחר שהות קצרה במעונו של הקונסול, הם הועברו למחנה פליטים באי ליד [[איסטנבול]], שם נאלצה בתו של הצאר לשעבר לחלוק שלושה חדרים יחד עם 11 אנשים נוספים פרט לבעלה ושני בניה. כעבור שבועיים הם פונו ל[[בלגרד]], וביקרו אצל [[אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה|אלכסנדר, נסיך הכתר היוגוסלבי]]. אלכסנדר הציע להם אזרחות יוגוסלבית, אולם הם דחו את ההצעה בשל בקשת אמה של אולגה, מריה פיודורבנה, שבתה תגור עמה ב[[קופנהגן]].
 
ב-[[1920]] עברו אולגה ומשפחתה להתגורר ב[[ארמון אמלינבורג]] בקופנהגן. אולגה שימשה כמזכירתה בפועל של אמה, וזאת למרות סירובה של האם להכיר בנישואיה לקוליקובסקי. אמה נפטרה ב-[[1928]]. בחלקה בכספי הירושה קנתה אולגה חווה בה התגוררה עם משפחתה. החווה הפכה למרכז הקהילה המלוכנית הרוסית, ואולגה עצמה עמדה בקשר עם בני אצולה רוסיים גולים ועם קצינים לשעבר של [[צבא האימפריה הרוסית]]. כמו כן היא גם שמרה על קשר מסוים עם משפחת המלוכה הדנית. ב-[[9 באפריל]] [[1940]] נכבשה דנמרק בידי [[גרמניה הנאצית]] והארץ כולה החלה לסבול מקיצוב במזון. שני בניה של אולגה שימשו כקצינים ב[[הצבא המלכותי הדני|צבא המלכותי הדני]], ולפיכך הוחזקו במשך חודשיים כשבויי מלחמה בידי הו[[ורמאכט]]. חרף העובדה שאולגה עצמה התנגדה לנאצים ול[[צבא השחרור הרוסי]], שני בניה היו חדורים בלהט לנקום בבולשביקים, ולפיכך התגייסו ל[[הגייסות החופשיים הדנים|גייסות החופשיים הדנים]] ולחמו לצד הגרמנים ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|חזית המזרחית]]. ב-[[4 במאי]] [[1945]] נכנעו הכוחות הגרמניים בדנמרק לכוחות [[הצבא הבריטי]] בפיקודו של [[ברנרד מונטגומרי]]. אולגה ניסתה לפנות אל ממשלת דנמרק ואל כוחות הכיבוש הבריטיים בבקשה לסייע בשיפור מצבם הכלכלי של הגולים הרוסיים בדנמרק, אולם בקשותיה לא נענו. ממשלת [[ברית המועצות]] פנתה אל ממשלת דנמרק בדרישה להסגיר את אולגה ובניה באשת שיתוף פעולה עם הנאצים. ממשלת דנמרק דחתה את הבקשה, אולם אולגה חששה מחטיפה ולפיכך החליטה לעבור עם משפחתה ל[[קנדה]].