הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות עונה"

==פרטי המצווה==
המשנה ב[[מסכת כתובות]]<ref>{{משנה|כתובות|ה|ה}}</ref> עוסקת בשאלה מהו שיעור מצוות עונה, כלומר מהי התדירות המינימלית של קיום יחסי האישות שמחויב הבעל כלפי אשתו על מנת שלא יעבור על איסור גריעת העונה. וזו לשון המשנה:
:{{ציטוט|תוכן=המדיר את אשתו מתשמיש המיטה - [[בית שמאי]] אומרין, שתי שבתות; [[בית הלל]] אומרין, שבת אחת. התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום; והפועלים, שבת אחת. "עונה" האמורה בתורה: הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי רבי אליעזר.|מקור=תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס"א, עמוד ב'|אנגלית=}}
 
חלקה הראשון של המשנה דן בשאלה מתי זכאית אישה להתגרש ולקבל את כתובתה, כאשר בעלה נמנע מלקיים אתה יחסי אישות ("תשמיש המיטה" בלשון [[חז"ל]]). בתחילת המשנה מוצגת מחלוקת בין [[בית הלל ובית שמאי|בית הלל לבית שמאי]]: לפי בית שמאי, זכות זו קמה לאישה כאשר בעלה נמנע מיחסים במשך שני שבועות, ואלו לפי בית הלל, זכות זו קמה כבר לאחר שבוע אחד. ה[[גמרא]] דנה בשורשה של מחלוקת זו, ומציינת שבית הלל קבעו זאת לפי שבעת ימי [[נידה]], שהם מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי אישות על פי התורה, ובית שמאי קבעו זאת לפי שני השבועות שבהם [[טומאת יולדת|אישה טמאה לאחר שילדה בת]], ואף זה מצב שבו בני הזוג מנועים מלקיים יחסי אישות. כבמקרים רבים אחרים, הלכה כבית הלל.