פריים (צילום) – הבדלי גרסאות

העין האנושית מגיבה באופן שונה לקצב פריימים לשנייה בתנאים שונים. בתנאים אידאליים - תמונה בצבע אחיד המופיעה על רקע אחיד - מצליחים להגיב לתמונה בודדת גם אם היא מופיעה אך ורק ל 1/220 של שניה{{הערה|Brand, Dustin D. (2001)}}{{הערה|בניסוי הבהבה תמונה של מטוס לרגע על מסך. הגבול נקבע על ידי ההבהוב הקצר ביותר בו טייסי חיל האוויר האמריקאי הצליחו לזהות את דגם המטוס בתמונה}}. זה מציב את הגבול העליון ליכולת ההפרדה בזמן של העין. במילים אחרות, וידאו בקצב של 220 פריימים לשנייה יראה תנועה חלקה בכל מצב שהוא. אך ככל שמהירות שינוי התמונה מפריים לפריים עולה, נדרש המוח לזמן פענוח הולך וגדל. בנוסף, המוח מגיב אחרת בהתאם למידת ה[[סטרס]] בו נמצא הצופה, וככל שהסטרס גובר, הרגישות לתנועה מהירה עולה. לכן, ברוב המקרים קצב של 30 פריימים בשנייה די בו לסצנה רגועה, אך ככל שרמת הסטרס עולה יש צורך בכמות גדולה הרבה יותר של פריימים לשנייה. ברוב המקרים לא נצליח לראות שיפור בין 60 פריימים לשנייה ל 120. אבל - זה עבור '''רוב''' המקרים. כאמור, בשביל לכסות את כל האפשרויות, כל שיפור בקצב עד 220 פריימים לשנייה ישפיע.

 

על מנת לצלם וידאו ב[[הילוך איטי]] (slow motion), על המצלמה לצלם כמות גבוהה של פריימים בשנייה, שלאחר מכן יוצגו לצופה בקצב רגיל. וידאו בקצב של 240 פריימים לשנייה שיוקרן בקצב של 30 פריימים לשנייה יראה הילוך איטי פי 8. כיום, מרבית המצלמות החדשות מאפשרות צילום של לפחות 240 פריימים בשנייה (240fps), בעוד מצלמות מקצועיות המיועדות למטרה זו, מאפשרות צילום של עד 1,400,000 פריימים בשנייה. מנגד, [[צילום בהילוך מהיר|צילום וידאו בהילוך מהיר]], לדוגמה Time Lapse, דורש צילום של פחות מפריים אחד בשנייה.