התניה אופרנטית – הבדלי גרסאות

'''התניה אופרנטית''' היא תהליך [[למידה]] התנהגותית שמבוססת על [[חיזוק|חיזוקים]]ים [[ענישה|וענישה]]. במהלכה התנהגות שמקבלת חיזוקים, מגדילה את הסיכוי של הפרט לחזור עליה בעתיד. בעוד התנהגות שמקבלת עונשים, מפחיתה את הסיכוי של הפרט לחזור עליה שוב. חיזוק וענישה משמשים גם בתחום של [[עיצוב התנהגות]] העוסק בהקניית דפוסי התנהגות.

[[חיזוק]] - גירוי כלשהו שמופיע בתנאים מסוימים (שינוי בסביבה שהתרחש לאחר ההתנהגות) וגורם להתנהגות מסוימת לחזור על עצמה. רוב סוגי ההתנהגויות של האדם מותנות לפי הדרך הזאת.

ישנם שני סוגים של חיזוקים - '''חיובי ושלילי'''. גירוי יחשב למחזק חיובי אם לפני ההתנהגות הוא לא היה בסביבה. שתיית מים בזמן יום חם יכולה להיחשב כגירוי מחזק חיובי של התנהגות. מחזק שלילי זהו גירוי שמחזק התנהגות כאשר הוא הוסר מהסביבה. חיפוש של צל ביום שימשי חם זוהי התנהגות מחוזקת על ידי הפסקת ההשפעה של אור השמש. הדלקת מזגן היא גם כן התנהגות שמחוזקת על ידי חיזוק שלילי. חיזוק חיובי ושלילי הם גירויים שמעלים את התרחשותה של התנהגות.

סקינר תיאר את תהליך שינוי ההתנהגות של האדם במשך חייו כמנגנון המקביל ל[[ברירה טבעית|ברירה הטבעית]]. כפי שהסביבה מבררת וגורמת ליצורים מסוימים לשרוד, בזמן שאחרים נכחדים, כך עושה גם הסביבה בחייו של הפרט. את ההתנהגות אפשר לנתח כאירוע המורכב משלושה שלבים, אשר נמשכים במשך כל ימי חייו של האדם, מתרחשים מרגע לרגע ומשפיעים זה על זה: א. האירוע המקדים (בדרך כלל גירוי מבחין, שיוצר תנאים שבהם עולה ההסתברות שתופיע התנהגות מסוימת. ראו ערך [[ניתוח התנהגות יישומי]]), ב. התנהגות גלויה ונסתרת של האדם (כל הפעולות הגלויות שהוא מבצע, והרגשות שהוא מרגיש - מה שקורה בו זמנית -. הגישה הקוגניטיבית טוענת שהאדם מגיב לאירוע כפי שהוא מפרש אותו, אך התהליכים הקוגניטיביים וההתנהגותיים מתרחשים בו זמנית, כתוצאה מהגירוי המבחין), וג. התוצאות שמופיעות לאחר ההתנהגות (השינויים המידיים שמופיעים בסביבה החיצונית: חיזוקים, ענישות וכו').{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990.|שם=Science and human behavior.|מקום הוצאה=New York,|מו"ל=Macmillan|שנת הוצאה=[1953]|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/191686|oclc=191686}}}}. הקשר המתרחש בין שלושת המרכיבים הללו הוא נוצר באופן מקרי וזמני.