אמצעי תקשורת – הבדלי גרסאות

מודל היסטורי נפוץ להתפתחות של אמצעי תקשורת כולל ארבעה שלבים. בשלב הראשון, שלב הפריצה, מופיע מדיום חדש כמו למשל הקולנוע. בשלב השני, שלב ההתמסדות האופן בו הוא מאורגן הופך לקבוע ולחלק בלתי נפרד מחייו של  הקהל. כפועל יוצא, החברה מפתחת תלות במדיום. בשלב השלישי,  שלב ההתגוננות מופיע אמצעי תקשורת חדש, למשל, הטלוויזיה, המאיים על אמצעי התקשורת הממוסד.  אמצעי חדש זה מפר את האיזון הקיים, ומושך אליו חלק מהקהל. בשלב הרביעי, שלב ההסתגלות, אמצעי התקשורת הוותיק משתנה, ומנסה לבסס חלוקת תפקידים בין השניים. כך, למשל, לאחר הופעת הטלוויזיה, תעשיית הקולנוע שיפרה את אולמות הקולנוע ובייחוד את ציוד ההקרנה והחלה להפיק ולהקרין סרטים בצבע כדי לייחד את חוויית הצפייה בסרטים מהצפייה בטלוויזיה בבית.

למרותאף על פי שינויים אלה, קיימים ממדים נוספים אשר באמצעותם ניתן להבחין בין אמצעי התקשורת כדוגמת מידת [[אינטראקטיביות|האינטראקטיביות]] שלהם. כלומר, אמצעי התקשורת האינטראקטיביים ביותר הם אלה המאפשרים למשתמשים כמה שיותר הזדמנויות בחירה, תגובה ואספקה של תוכן. בנוסף, אמצעי התקשורת נבדלים במידה בה הם נתפסים כאמינים ומשפיעים עבור הצרכנים, במידה בה הם נתפסים כמספקים לפרט צרכים פסיכו-חברתיים (כדוגמת צורך בהתבדרות, שייכות או שיפור ידע), וכן במידת הפיקוח והשליטה של המדינה על הפצתם. כך למשל, קל יותר לפקח על הפצת שידורי טלוויזיה ורדיו כלל-ארציים, וקשה יותר לפקח על הפצת ספרים ודברי דפוס<ref>{{צ-ספר|מחבר=מקוויל, ד'|שם=מבוא לתקשורת המונים|מקום הוצאה=רעננה|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2014|פרק=2|עמ=26-51}}</ref>.<br />